יומנה של אנה פרנק – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה |
←תגובות ליומן: , סקריפט החלפות (- ב) |
||
שורה 78:
קולה של אנה פרנק ככותבת הומאנית וסמל של השואה ובאספקט רחב יותר - סמל של עמידת רוח האדם מול גזירות ושינאה קיבל הד בדברי פוליטיקאים והוגי דעות. כך מוזכרת אנה פרנק בנאום משנת [[1961]] של הנשיא [[ג'ון קנדי]] "מכל ההמונים שלאורך ההיסטוריה דיברו על [[זכויות האדם]] בזמנים של סבל ואבדן, אין קול משכנע יותר מזה של אנה פרנק". [[נלסון מנדלה]] בנאום בשנת [[1994]] בפני קהל ב[[יוהנסבורג]] ציין כי קרא את יומנה של אנה פרנק בהיותו בכלא ושאב ממנו עידוד והשראה. באותה שנה אמר [[ואצלב האוול]] כי "מורשתה של אנה פרנק עדיין רלוונטית והיא נוגעת לכל אחד מאיתנו".{{הערה|1=[http://web.archive.org/web/20071203223504/http://www.anc.org.za/ancdocs/history/mandela/1994/sp940815.html נאומו של נלסון מנדלה בפני באי התערוכה על אנה פרנק במוזיאון אפריקה 15 באוגוסט 1994], נקרא באוגוסט [[2011]]. {{אנגלית}}}}
==היומן של אנה פרנק כיצירה ספרותית==
השאלה על כשרונה הספרותי של אנה פרנק עולה מפעם לפעם אך העניין והמחקר המקיף מצביעים כי הצד הספרותי של היומן אינו היחיד וכי חשיבות רבה וערך רב יש למהות. בהקדמה למהדורה ההולנדית הראשונה שפורסמה בשנת 1947 מציינת העורכת אנני רומיין: "יומן זה איננו פרי עטו של סופר בעל שם אף על פי שהיא הייתה עשויה להפוך לכזו, אבל אין משמעות לשאלה טרגית זו מאחר שהיומן כה טהור ומדויק..."
חוקר הספרות ההולנדי הרי מוליש כתב כי יומנה של אנה פרנק שייך לקטגוריה ספרותית מיוחדת "חפץ שנמצא" (object trouve) הוא דן בשאלת "מה היה אם" וכותב כי למרות כשרונה הספרותי של אנה פרנק ספק אם היומן או ספר שהייתה כותבת בעצמה לאחר המלחמה היה זוכה לפרסום נרחב או מעמד מיוחד כמו הספר שפורסם לאחר מותה. {{הערה|Mulish, Harry. (1986, April 11). Het meisje en de dood IThe air1 and the deathl. NRC-Handelsblad. מצוטט במאמר
Berteke Waaldijk. Reading Anne Frank as a woman. Women's Studies International Forum
Volume 16, Issue 4, July–August 1993, Pages 327–335 }}
ברישום מיום [[25 במרץ]] 1944 המופיע בטקסט א' בלבד אנה פרנק כותבת על שאיפותיה בעתיד כסופרת ועל מטרת כתיבתה:
" ...אני גם אמרתי לפיטר דברים נוספים, קשים פחות, שאני בדרך כלל שומרת לעצמי כך אמרתי לו שאני רוצה להמשיך לכתוב וגם אם לא אהפוך לסופרת, אני לא אזניח את הכתיבה בעת שאעסוק בעבודה אחרת. או כן, אני לא רוצה לחיות ללא מטרה כמו רוב האנשים. אני רוצה להיות לתועלת או מקור להנאה לאנשים שסביבי שלא מכירים אותי. אני רוצה להמשיך לחיות לאחר מותי! ולכן אני אסירת תודה לאלוהים שנתן לי את המתנה הזו, האפשרות הזו להתפתח ולכתוב להביע את כל שיש בי" אנה פרנק בעצמה נמנעה מלכלול פסקה זו בטקסט ב' אך אביה הוסיף את המשפט המתחיל במילים " אני רוצה להמשיך לחיות לאחר מותי" לרישום ליום [[5 באפריל]] 1944 בספר הידוע כטקסט ג'. דבריה של אנה מביעים רצון ל[[אלמוות]] ספרותי דרך ההבנה האוניברסלית בקרב הקוראים לגבי זהותה של אנה פרנק. זהות מורכבת מ2 פרסונות כפי שעולה מהרישום האחרון ביומן בו היא מתארת אנה פרנק אחת אותה היא מגדירה כחובשת מסיכת "ליצן עליז" בפומבי ואנה פרנק שנייה "טובה יותר מעמיקה וטהורה" שאיש לא מכיר ושבאה לידי ביטוי "כאשר אנחנו לבד", דמות זו שהיא מעיין פרסונה ספרותית של אנה פרנק נועדה לממש את הכרתה כי רק דרך כתיבתה היא תזכה להכרה כסופרת. דבריה מתארים את חזונה כי הטקסט שכתבה יהיה הצהרה אישית מחד (תועלת) ורישום של קורות חייה (מקור להנאה).ברישום מיום 29 במרץ מרחיבה אנה פרנק על מטרת הספר העתידי: "תארו לעצמכם כמה מעניין יהיה לפרסם רומן בשם "האגף הסודי" השם עשוי לגרום לאנשים להאמין כי מדובר בספר בלשי. אבל ברצינות, יהיה זה מצחיק אם רק בעוד 10 שנים יספרו לאנשים איך אנו - היהודים חיינו ומה אכלנו ועל מה דיברנו..."
חוקרת הספרות אדריאנה קרצר קובעת במחקר על ספרות ילדים העוסקת בשואה כי ספרים מסוג זה המבוססים על הצהרה אישית מוסיפים את מימד הסיבתיות את התשובה לשאלת ה"למה" שנעדר מספרי שואה של סופרי מבוגרים ומוסיפה כי יומן המבוסס על רישום קורות חיים חורג ממודל זה מאחר שיומנים אלו נכתבו ללא ידיעה על הסוף העתיד לבוא וחסרים את המסקנה המעצבת את הנרטיב.
{{הערה|Kertzer, Adrienne. “‘Do you know what “Auschwitz” means?’ Children’s Literature and the Holocaust.” The Lion and the Unicorn 23.2 (Apr. 1999):page 241.}}
במסגרת זו היומן של אנה פרנק הוא חריג העומד בין [[סיפורת]] לבין [[ספר זיכרונות]] (memoir), כתיבתה של אנה פרנק מגלה את ההבנה העמוקה שלה לגבי מצבה וניסיונה אף על פי שהיא כותבת מבלי לדעת את סוף הסיפור ומבלי לנסות ולפרש את המתחולל מחוץ לקירות בית המסתור.
בסיכומו של דבר הפופולריות הרבה של היומן והעניין האוניברסלי בו מוכיחים כי אנה פרנק הצליחה ליצור [[נרטיב]] שיהיה נגיש למליוני קוראים, בניתוח ספרותי ניתן להצביע על שתי האסטרטגיות העיקריות שאנה פרנק קבעה לספר - הפיכתו למלא חיות (מסב הנאה) ונגיש לציבור (מועיל). היא מנצלת את האפשרויות הגלומות במראית עיין של מציאות מדומה ומעניקה לקורא את ההרגשה של שותפות בחיי היום יום במחבוא, כך הופך הספר לכאורה ליומן חיים. היא מוסיפה הערות לכאורה ספונטניות כגון "כל כך שקט עכשיו" ולעתים שוברת קטעים ארוכים ל"מכתבים" קצרים וממוקדים יותר על ידי משפטים כגון "מישהו קורא לי" או "אמשיך מחר". עריכה משמעותית יותר נרשמה בפסקה בטקסט ב' המתייחסת ליום [[5 ביוני]] - היום בו משפחת פרנק נכנסה למחבוא - לאחר שהיא מספרת את הרכילות האחרונה מחצר בית הספר מפסיקה אנה את שטף הסיפור, עוברת לכתיבה בזמן הווה, ומציינת כי פעמון הכניסה מצלצל ועליה להפסיק את הכתיבה. מסתבר כי האורח הלא צפוי היה קצין [[אס אס]] שמסר את הניירות המצווים על התייצבות אחותה של אנה [[מרגוט פרנק]], בפסקה הבאה לכאורה בטקסט המשוכתב המתוארכת ליום [[8 ביולי]] מציינת אנה כי "נראה ששנים עברו בין היום ליום ראשון" ומנסה להפיג במשפט זה את המתח שנבנה בלב הקורא. וכך גם רישום מאוחר יותר בטקסט א המקורי "אתמול הרגשנו שוב פחד נורא..." הופך בטקסט ב' לפסקה המאפשרת לקורא להרגיש כנוטל חלק באירועים: "היד שלי עדיין רועדת אף על פי שעברו שעתיים מאז הזעזוע...". דרך כתיבה זו מצליחה לתת לקורא הרגשת מעורבות ונעשית באופן טבעי כל כך שהקורא מקבל את ההרגשה שהוא קורא את טקסט שנכתב על ידי ילדה כשרונית בת 13 אף על פי שהטקסט נכתב על ידי נערה בת 15, כך לדוגמה המחקר שערך המשורר [[ג'ון ברימן]] מסתמך על טקסט ג' שהיה היחיד הזמין לחוקר ולקורא בעת פרסום המחקר בשנת [[1976]], ברימן ניסה להתוות את התפתחותה הנפשית של אנה פרנק מילדה לאדם בוגר. הוא הסתמך על טקסטים שנכתבו מחדש על ידי אנה פרנק (טקסט ב') מתוך הבנה כי נכתבו על ידי ילדה אך למעשה נכתבו כשנתיים לאחר התאריך הנקוב ב"רישום ביומן". .{{הערה|Berryman, John. The Freedom of the Poet. New York: Farrar, 1976. pages 93-100}}
על מנת שלא לאבד את החוט של הסיפור מנחה אנה את הקורא דרך העובדות המרכיבות את שגרת חייה ואת המציאות של החיים תחת כיבוש ורדיפות כך הופכות פסקאות המכילות מידע מיומן אישי לטקסט ציבורי, כך בטקסט א' - היומן האישי רשמה אנה פרנק את החוקים שנחקקו על מנת לבודד את היהודים מה[[אוכלוסייה]] ההולנדית וחוקים שהלכו בעקבות [[חוקי נירנברג]] וקבעו הלכות של אפליה כנגד היהודים, וזאת בפסקה ארוכה אחת, רשימה זו הועתקה לטקסט ג' (היומן המודפס) כנספח לרישום מתאריך ה-[[20 ביוני]] 1942, לעומת זאת ברישום לכאורה ליום זה בטקסט ב' הערוך בידי אנה, הפכה הרשימה היבשה לתיאור ספרותי של החיים בהולנד הכבושה, באמצעות [[אנקדוטה|אנקדוטות]] ותיאורים קצרים של רגעים מחייה מעבירה אנה פרנק את המידע לקורא מבלי לנתק אותו מהסיפור. כך למשל הקורא לומד שחנויות מסוימות היו "מחוץ לתחום" ליהודים כאנה מספרת שהיא הלכה עם חברות הולכות ל[[גלידה|גלידרייה]] "אואזיס" או "דלפי" אליהן מותר ליהודים להיכנס, איסור השימוש ב[[תחבורה ציבורית|תחבורה הציבורית]] מתואר ברישום ליום [[24 ביוני]] בטקסט ב' בוא היא כתבה כי ה[[רכבת קלה|רכבת הקלה]] (tram) היא מותרות האסורות ליהודים וברישום ליום [[5 ביולי]] בטקסט ב' היא מציינת כי יהודים יכלו ללמוד רק בבתי ספר מיוחדים.
אנה פרנק לא רק הוסיפה טקסט לכתיבתה המקורית אלא גם בצעה שורה של מחיקות וצנזרה קטעים שחשבה שלא יהיו ראויים לפרסום מעצם היותם אישיים ביותר.
בינואר 1944 היא מציינת ברישום ביומן האישי (טקסט א') המעיד על קריאה חוזרת ונשנית ביומנה ושינוי נקודת מבטה: "אני לא יכולה להאמין שהייתי יצור תמים וילדותי... אני באמת מסמיקה כאשר אני קוראת את הפסקאות עם נושאים שהייתי צריכה להותיר לדמיון, כתבתי את הכל בגילוי לב בוטה!"
צנזורה עצמית זאת באה לידי ביטוי בעיקר בתיאור היחסים של עם פיטר ואן-פלס. בטקסט א' היחס לפיטר ותשומת הלב של אנה אליו יודעים עליות ומורדות, השיא הוא תיאור מפורט של יחסי קרבה וניצנים של התעניינות רומנטית. בטקסט ב' דמותו היא בעלת נוכחות מינורית וקטעים נרחבים המתארים את החיזור והעניין בעל האופי המיני שנרקם בין פיטר ואנה שמופיעים בפירוט בטקסט א' נעדרים מטקסט ב' וחוזרים מופיעים במלואם בטקסט ג'. קטעים אלו מהווים את הבסיס וציר העלילה לתסריט ולמחזה שהופק על בסיס היומן בשנת [[1953]]. התוצאה של תיקונים אלו היא טקסט בעל משקל בוגר שלא נסחף לרגשנות של סיפור אהבה בין שני מתבגרים ושומר על המיקוד כסיפור על התפתחות אישית של אנה פרנק וחייה במחבוא. מערכת יחסים נוספת שעוברת שכתוב ועריכה מצד אנה פרנק היא מערכת היחסים עם האם, טקסט א' חושף מערכת יחסים קשה ומתוחה בין האם לבת אך בטקסט ב' - בהקשר של קריאה מחדש לכאורה ביומן: "היום בבוקר כאשר לא היה לי מה לעשות, הפכתי בדפי היומן..." מגלה אנה פנים בוגרות יותר ומציינת כי אי ההבנה היא דו-צדדית.
מבקרי ספרות וחוקרי שואה מתחו ביקורת על העובדה ש[[השואה]] איננה מוזכרת ואינה מהווה חלק מהיומן, וכי התיאורים והנידון ביומן אינם חורגים מגבולות המחבוא וכך זוועות השלטון הנאצי מוסתרות מעייני הקורא {{הערה|Sullivan, Ed. “Beyond Anne Frank: Recent Holocaust Literature for Young People.” The New Advocate 15 (2001): 49–55.}} חוקרים אחרים מציינים כי אין צורך לתיאורים של אירועי השואה המוכרים בדרך כלל לקורא, על פי טענות אלו חיי היום יום חורגים מתחומי החיים המוכרים ה"נורמליים" מעצם התנהלותם במחבוא, האיום הלא מרומז להתפרצות המציאות האלימה אל תוך שגרה זו הופך את אירועי השואה לרקע לאירועים במחבוא. {{הערה|Stewart, Victoria. “Anne Frank and the Uncanny.” Paragraph 24 (2001): 99–113.}} המשורר ג'ון ברימן מציין כי החיים של אנה פרנק אותם הוא מגדיר "רגילים לכאורה" (“pseudo-ordinary”) והשתקפותם ביומן הופכים את היצירה ל[[השואה באמנות#ספרים|ספרות שואה]] (Holocaust literature) המתארת נכוחה את החיים בצל המציאות של רדיפת והשמדת יהדות אירופה. {{הערה|Berryman, John. The Freedom of the Poet. New York: Farrar, 1976 page 94}}
החוקרת ברברה ציארלו (Chiarello, Barbara) מציינת במחקר על היומן כי אנה מצליחה למשוך את הקורא אל תוך עולמה התרבותי וכל פסקה הופכת את הקורא למשתתף עקיף, תופעה המסתיימת רק כאשר שטף הכתיבה משתנה ודמותה הופכת לדומיננטית בטקסט. {{הערה|Chiarello, Barbara. “The Utopian Space of a Nightmare.” A Scholarly Look at The Diary of Anne Frank. Ed. Harold Bloom. Philadelphia: Chelsea Hous}}
אנה עצמה עומדת על ה[[פרדוקס]] בכתיבת מכתבים שלעולם לא יישלחו ובוודאי לא יזכו לתשובה: " מי מלבדי יקרא אי-פעם את המכתבים האלו? ממי מלבד עצמי אזכה לנחמה?". הצורך והרצון לנהל חליפת מכתבים והצורך בתשובה, למרות ובגלל מגבלות התקשורת עם העולם החיצוני, עוברים כחוט השני בטקסט א'. כך היא כותבת - ביומנה האישי - לחברתה ה"אמיתית" - דמות בשר ודם מהעולם החיצון ז'קלין ואן מרסן (Jacqueline van Maarsen) וכותבת מכתב המרמז על משחק דמיון לפיו היא מקבל מכתב תשובה (" ג'קי היקרה, שמחתי לקבל את תשובתך)
קטעים אחרים, העוסקים ה[[המחזור החודשי|מחזור החודשי]] ([[וסת]]) הוכנסו לטקסט ג' בגרסתו האנגלית ואמהות רבות במהלך [[שנות ה-50 של המאה ה-20]] עודדות את בנותיהן לקרוא את היומן חלקן מתוך תקווה שהדבר יפתור אותן מהצורך לשוחח על הנושא שנחשב מביך וחלקן מאחר שהעריכו כי אנה פרנק טיפלה בנושא העדין באופן "טהור". חוקרת ההיסטוריה של המגדר Berteke Waaldijk מציינת במחקר המוקדש לקריאת יומנה של אנה פרנק כטקסט נשי כי יש אירוניה בעובדה שטקסט שצונזר מהיומן ההולנדי וקולה של אנה פרנק הושתק שימש כתחליף לקול האם עבור נערות אחרות {{הערה|Berteke Waaldijk. Reading Anne Frank as a woman. Women's Studies International Forum Volume 16, Issue 4, July–August 1993, Page 330}}
==עיבודים של היומן==
| |||