פתיחת התפריט הראשי

שינויים

נוספו 4 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הוספת קישור לאברהם הרצפלד
שיטה זו שירתה מקרים רבים של משימות יישוב [[לאום|לאומיות]], בשטחים בהם האוכלוסייה ה[[יהודי]]ת מדולדלת ונחשבו ליעד התיישבות מועדף. בראשית דרכו של הנח"ל, אתרי ההתיישבות המועדפים היו בעיקר בתחומי ה[[נגב]], ב[[הגליל|גליל]] ובערבה. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] מוקד העניין עבר אל [[יהודה ושומרון]], [[רצועת עזה]], [[רמת הגולן]] ו[[סיני]]. יישובים רבים, כמה מבסיסי צה"ל ובעיקר [[קיבוץ|קיבוצים]], הם היאחזויות נח"ל במקורם.
 
רשמית היאחזות הנח"ל הראשונה היא קיבוץ [[נחל עוז]]{{הערה|1=[http://www.nahal.co.il/%D7%94%D7%99%D7%90%D7%97%D7%96%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA רשימת האחזויות הנח"ל], באתר הנח"ל}}. קיימת טענה כי קיבוץ הנח"ל הראשון הוא קבוצת הצופים ז', שהתיישבה על גבעת תל-אל-קאסר, ב-6 בנובמבר 1949. בחודש יולי 1949 פנה [[אברהם הרצפלד]], יו"ר מחלקת ההתיישבות של הסוכנות היהודית אל גרעין הצופים ז' שהתכנסו בצריף צופי הקהילה בתל אביב מתל אביב ומחיפה והציע לגרעין לקבל החלטה חיובית להתיישב על גבעת תל-אל-קאסר שבעמק הירדן ואשר היא פנינה בעמק הירדן. הגרעין הנ"ל קיבל החלטה חיובית ברוב קולות גדול והועבר להכשרה חקלאית בדגניה א'. אנשי דגניה א' הראו לגרעין את הגבעה המיועדת להתיישבות. ב-6 בנובמבר נאסף כח אנושי ומעשי של משאיות עמוסות בחלקי צריפים שהעלו את המטען הזה על גבעת תל-אל-קאסר, אחרי שנחצבה דרך עפר מחלקה הדרומי והמערבי אל החלק הדרומי של תל-אל-קאסר. על המדרונות של חלק דרומי זה שפנה לכיוון מערב, וכל משקי עמק הירדן נראים בבירור לצופים מגבעה זו, שהגובה הטופוגרפי המרבי שלה היה 98 מ' מתחת לפני הים התיכון. בפסגת גבעה זו היה ניצב מבנה בטון הרוס. כפי הנראה זה היה מקומו של מטה המפקדה הסורית. ביום העלייה אחר הצהריים עלה זוג זקנים-קשישים מדגניה א' לכיוון חורבה זו. הביא אותם למקום אלי ברץ נכדו של מייסד הקבוצה יוסף ברץ. אלי, הנהג, הלך צמוד מאוד לשני הקשישים כאשר הם טיפסו במעלה המידרון בין סלעי הבזלת למנוע מהם חלילה ליפול. המראה היה כל כך מסקרן עד אשר בנימין-שַׂלמון שֹׁהַם, אחד הנחלאים מגרעין הצופים ז', עקב אחריהם עד אשר הגיעו אל המבנה ההרוס. שניהם חיבקו אחד את השני ודמעות זלגו על לחייהם. אלי ברץ נשאל לסיבת הבכי ובתשובתו נאמר: הם היו ההורים של דני שיפריס בן דגניה א' שאחד מפגזי התותחים הסורים שנורה מתל-אל-קאסר פגע בו ופצעו עד מוות. על מפות טופוגרפיות 1:100,000 אשר ציינו את הגבול בין ארץ ישראל לסוריה צויין מהלך הגבול על פי הסכמי סייקס-פיקו אשר נקבעו בין צרפת לאנגליה אחרי מלחמת העולם הראשונה. כלומר, תל-אל-קאסר אשר שמו עוברת מאוחר יותר לתל-קציר, היה ממוקם על אזור מפורז מזרחה מהכנרת והיה שייך בזמנו לארץ ישראל המנדטורית. קו גבול זה על פי אותו הסכם עבר כעשרה מטרים מקו המיים של הכנרת. משפך הירדן אל הכנרת ואחר כך עלה על המדרונות המערביים של רמת הגולן. ב 29 בנובמבר 1949 חגגו אנשי עמק הירדן, ראשי תנועת הצופים ומפקדי הנח"ל את העלייה על הקרקע. אנשי עמק הירדן הקימו במה עליה ניצבו כל האנשים הנ"ל וברכו את העלייה על הקרקע. על הבמה ניצבו ארבעה זוגות בנים בנות אשר רקדו חלק מריקודי העם המקובלים כמו - אל גינת אגוז ועוד. אותם לימדה והדריכה בת קיבוץ בית זרע. אנשי עמק הירדן אשר בנו את הבמה הציבו מעליה כרזת בד עם האימרה "לא נָכוֹף הראשׁ בַּסַּעַר" [[קובץ:Tel-Qazir.jpg|שמאל|ממוזער|250px|לא נכוף הראש בסער]] [[קובץ:Tel-Qazir-2.jpg|שמאל|ממוזער|250px|קהל בחגיגות העלייה על הקרקע]] כמבטאת את רוחם של אנשי עמק הירדן ביֵישוב תל-קציר על הגבעה הזו.{{מקור}}
 
נח"ל עוז הוקם מאוחר יותר ב-[[1951]] מול רצועת עזה, אולם לא רבים יודעים שה"פיילוט" הראשון הוקם שנה קודם לכן על גבול "הקו הירוק" והוא קיבוץ ניר אליהו. הצלחת ניר אליהו לבלום הסתננויות תוך קיום עצמאי סללה את הדרך לאימוץ שיטה זו בעשרות יישובים ברחבי א"י עד סוף המילניום.