רצפה – הבדלי גרסאות

בשטחים פתוחים, או בקומת הקרקע של מבנים, השיטה הפשוטה ביותר מבחינה טכנולוגית, אשר איננה דורשת הסעה של חומרי גלם ממקום למקום היא רצפת עפר מהודק. פעולת ההידוק נעשית בצורה ידנית, על ידי רקיעה ברגליים, או על ידי שימוש ב[[מעגילה (כלי בניין)|מעגילה]], או במכבש. חסרונותיה של רצפת העפר המהודק הן באי-עמידותה למים, שהרי בעוד שרצפות אחרות מתייבשות במהרה, בהנחת קיומה של מערכת [[ניקוז]] נאותה, רצפת העפר הופכת ל[[בוץ|בוצית]], ברכותה{{דגש}}ברכותהּ היחסית, במיוחד במקום בו שכיחים כלי רכב, העשויים להשאיר חריצים ועקבות ברצפה, וכן ב[[אבק]] הנלווה אליה בהכרח. כמו כן, שיטת הריצוף מוגבלת למקומות עם סוג [[קרקע]] מתאים, ובמקומות בהן הקרקע אינה ניתנת להידוק, כגון מדבריות [[חול]]יים, נאלצים הבנאים לפנות לשיטות אחרות, או להישאר ללא רצפה מלאכותית, ולעשות שימוש בקרקע הטבעית.