תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏מלך האריות: תיקון טעות הקלדה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד
מ הסרת קישורים עודפים
שורה 38:
|רקע חברים=
|משפחה=[[מופסה]] (אב){{ש}}סאראבי (אם){{ש}}[[סקאר (מלך האריות)|סקאר]] (דוד){{ש}}זירה (דודה){{ש}}נוקה (בן דוד){{ש}}ויטני (בת דודה){{ש}}[[נלה (מלך האריות)|נלה]] (בת זוג){{ש}}קיארה (בת){{ש}}סרפינה (חותנת){{ש}}קובו (חתן)
|חברים=[[טימון ופומבה|טימון]], [[טימון ופומבה|פומבה]], זאזו, רפיקי
|אויבים=[[סקאר]], זירה, נוקה, שנזי, בנזאי, אד
}}
שורה 49:
{{הפניה לערך מורחב|מלך האריות}}
[[קובץ:YoungSimbaSmilestlk.png|שמאל|ממוזער|250px|סימבה כגור מבקש מ[[טימון ופומבה|טימון]] אוכל]]
בסצנה הפותחת של ''"מלך האריות''", סימבה נולד למלך [[מופסה]] ולמלכה סאראבי. אחרי שהוא נמשח, [[רפיקי]] ה[[מנדריל]] מרים אותו מעל צוק התקווה, בשביל שכל החיות בתוך שטחי התקווה יראו. במקום אחר, דודו של סימבה, סקאר, מעוצבן מלידתו של סימבה אשר חותמת את גורלו - סקאר לעולם לא יהיה מלך.
כשסימבה מבוגר יותר אביו מופסה לוקח אותו לפסגת צוק התקווה בשביל להראות לו את ממלכתו. סימבה מתעניין באזור חשוך ואפל מעבר לגבול הצפוני של שטחי התקווה, אבל מופסה מסביר לסימבה שאסור לו ללכת לשם משום שיותר מידי מסוכן שם. אחרי שמופסה יורד מהצוק הוא צריך להבריח כמה צבועים, כך זאזו מוביל את סימבה הביתה וסימבה הולך לבקר את דודו סקאר. סקאר מספר לסימבה שהאזור האסור הוא בית קברות לפילים ושרק האריות האמיצים ביותר הולכים לשם. סקאר בכוונה מעורר את סקרנותו של סימבה כדי שהגור יבקר בבית הקברות, וסימבה באמת הולך לשם, לוקח אתו את חברתו [[נלה]]. סימבה משקר לאמו סאראבי ואומר שהוא הולך לבור המים. סאראבי מסכימה לתת לסימבה ללכת, אבל דורשת שזאזו ילך איתם.
עם זאת, שני הגורים זוממים לאבד את זאזו בזמן השיר "משתגע כבר מלך להיות" ומצליחים בכך, מה שמאפשר להם ללכת לבית הקברות לפילים.
שורה 55:
בזמן שסימבה ונלה מתקרבים לבית הקברות, זאזו מוצא את שני הגורים. בבית הקברות שלושה צבועים - שנזי, בנזאי ואד תוקפים את סימבה ונלה, כציות לפקודות סקאר. למזלם, זאזו מצליח לברוח מהצבועים ואומר למופסה מה קורה, ומופסה ממהר לבית הקברות ומגיע בדיוק כששלישית הצבועים דחפו את סימבה ונלה לפינה אחרי מרדף קצר, והם עומדים לאכול אותם. מופסה מגן על סימבה ונלה, נלחם בצבועים ומאיים להרוג אותם אם הם יתקרבו לסימבה שוב. הצבועים בורחים וסימבה מתנצל בפני מופסה, שמאוכזב מכך שסימבה בכוונה הפר את הכללים בכך שהלך מעבר לגבולות שטחי התקווה כשמופסה אמר לו לא לעשות זאת. עדיין מאוכזב מסימבה, מופסה מוביל אותו עם נלה וזאזו מחוץ לבית הקברות בחזרה לשטחי התקווה, לא מודע לעבודה שסקאר המעוצבן מסתכל עליהם עוזבים. בדרך הביתה, מופסה מורה לזאזו לקחת את נלה הביתה ולוקח את סימבה הצעיר הצידה לשיחה פרטית על מה שעשה. סימבה אומר שהוא ניסה להיות אמיץ כמו מופסה, ומופסה מחזיר לו שהוא אמיץ רק כשהוא צריך להיות ושלהיות אמיץ לא אומר ללכת לחפש צרות. הוא גם מלמד את סימבה על המלכים הגדולים של העבר ששומרים עלינו מהשמיים.
 
באותו זמן בבית הקברות לפילים, סקאר עצבני ששנזי, בנזאי ואד לא הצליחו להרוג את שני הגורים. סקאר רוכש את אמונם של צבועים רבים אחרים ומכין תוכנית חדשה. למחרת סקאר לוקח את סימבה לנקיק ומבקש מסימבה לחכות, אומר שמופסה הכין לו הפתעה גדולה. הוא גם מייעץ לסימבה לשפר את השאגה שלו, כשהוא מתייחס לתקרית שקרתה בבית הקברות לפילים כשסימבה לא הצליח להפחיד את הצבועים עם שאגתו אחרי שהם דחקו אותו ואת נלה לפינה, רגע לפני שמופסה הגיע והציל אותם. כשסימבה בנקיק, סקאר והצבועים מתחילים מנוסת בהלה של עדר [[גנו (בעל חיים)|גנו]]. רגע לפני שזה קורה, סימבה לוקח לליבו את עצת סקאר, וכשהוא מבחין ב[[לטאה]] הוא מצליח להבריח אותה עם השאגה שלו אחרי כמה ניסיונות כושלים רגע לפני שהצבועים מפחידים את הגנו - מה שגורם לסימבה לחשוב ש'''הוא''' זה שהבריח את העדר וגרם לבהלה עם שאגתו. סקאר מזהיר את מופסה על הבהלה ואומר לו שסימבה למטה בתוך העדר. הוא מעמיד פני מודאג לסימבה, אבל הוא באמת רק מנסה לגרום למותו של מופסה, ביודעו שמופסה ינסה להציל את סימבה ובתקווה ששניהם יהרגו כך. מופסה מצליח להציל את סימבה אבל נזרק אל מותו לתוך הבהלה על ידי סקאר. לא מודע לבגידה זו, סימבה רואה את אביו נופל למותו, וחושב שזו אשמתו בזמן שהוא מוצא את גופתו של אביו, משום שהוא חושב שהוא זה שגרם לבהלה, עדיין לא יודע שאלה היו הצבועים שגרמו תחת פיקודו של סקאר.
סקאר מגיע ואומר לסימבה שהוא צריך לברוח משום שזו הייתה אשמתו שמופסה מת. סימבה בורח וסקאר מורה לצבועים להרוג אותו, אבל סימבה בורח למדבר. הצבועים מחליטים לא לספר לסקאר שהם נכשלו שוב, ושבמילא סימבה יכול להחשב למת במדבר, הצבועים אומרים לסקאר שסימבה מת, וסקאר משתלט על המלוכה, מאפשר להם ולשאר הצבועים לפלוש לשטחי התקווה.