שלמה אהרונסון (היסטוריון) – הבדלי גרסאות

בשובו למחלקה למדע המדינה באוניברסיטה העברית היה מנהל המרכז ללימודים אירופיים, חוקר אורח ב[[מכון ברוקינגס]] בוושינגטון, ראש הקתדרה לחקר [[השואה]] ב[[אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס]], וחבר מחקר בקבוצת עבודה לדיון בסכסוך הישראלי-ערבי במכון לרמן בניו-יורק, שבין חבריה היו פרופ' רוברט טאקר, פרופ' איתמר רבינוביץ', ופרופ' פואד עג'מי. שם התוודע לספריו של הפילוסוף [[ליאו שטראוס]] ותלמידו [[אלן בלום]]. הוא שקל הקמתו של מוסד מחקר אקדמי ברוח הפילוסופיה של שטראוס בישראל, אך נרתע מן הפרשנות הנאו-שמרנית שנתנה לה בימי הנשיא [[רונלד רייגן]], וביקש שביל זהב בינה לבין חסרונותיה של הסוציאל-דמוקרטיה ואופייה הביורוקראטי ושלטון הוועדים הגדולים בישראל. כן היה פעיל באגודה הבינלאומית לפסיכולוגיה פוליטית, עד שאגודה זו ניסתה את כוחה ביישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני בלא ידע היסטורי הכרחי ובהיעדר הכרה שמדובר בסכסוך של זהויות, בסכסוך דתי-תרבותי ובסכסוך טריטוריאלי. לאחר מכן שימש חוקר אורח ב[[ספריית הקונגרס]] בוושינגטון וב[[מוזיאון השואה האמריקאי|מוזיאון השואה]] שם, ויועץ לקבוצת העבודה הבינמשרדית לשחרור מסמכי השואה על פי חוק של [[הקונגרס של ארצות הברית|הקונגרס האמריקאי]]. הוא שימש כיועץ היסטורי ליוצרי [[סרט תיעודי|סרטים דוקומנטריים]] של הטלוויזיה הגרמנית על [[ועידת ואנזה]] ועל [[ריינהרד היידריך]], ושל [[BBC|בי.בי.סי]] על [[היטלר]] ו[[הימלר]] ועל ה[[יהדות הונגריה|שואה בהונגריה]]. כן ארגן שלושה כנסים בינלאומיים על תיעוד ארכיוני חדש בקשר לשואה וקשיי ההצלה מן השואה, וערך את פרסום תוצאות הכנס הראשון, שיצא בהוצאת [[אוניברסיטת בן-גוריון]] בשם "תיעוד חדש - פרספקטיבות חדשות" בשפה ה[[אנגלית]]. כן כיהן כראש מכון שאשא לסמינרים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ויזם במסגרתו כנס בינלאומי על "[[איראן]] אטומית" ועל "ביטויי ההגירה בספרות ובאמנות". [[פרישה לגמלאות|יצא לגמלאות]] מאוניברסיטת ירושלים ביוני [[2007]].