שנה ללא קיץ – הבדלי גרסאות

שילובם של אי הביטחון התזונתי, יחד עם תוצאותיהן של המלחמות הנפוליאוניות והקור הכבד, גרמו לפרוץ [[מגפה|מגיפות]] שונות דוגמת [[טיפואיד (מחלה)|טיפוס]] ו[[דיזנטריה]]{{הערה|Oppenheimer 2011: 319 }}. ככלל, בעתות של [[תת-תזונה]] וקור הופכת האוכלוסייה לפגיעה יותר למחלות אלו. מגפת הטיפוס מתאפיינת בכך שהיא מתלווה לקור, לחות והיגיינה ירודה, ומתרחשת בעיקר בעתות מלחמה ורעב. בין 1816–1819 היו התפרצויות חמורות של טיפוס ומגפות אחרות באזורים שונים של אירופה ומזרח [[הים התיכון]]. בדוח שחיבר רופא אירי, ציין כי כ-800,000 אנשים נדבקו בטיפוס ב[[אירלנד]], ו-44,300 מהם מתו בגלל רעב, דיזנטריה ושפעת. מחלת הטיפוס לא פסחה גם על [[אנגליה]] ו[[סקוטלנד]]{{הערה|שם=:3|Oppenheimer 2011: 316}}. עם זאת, כלכלתה הימית המבוססת של בריטניה אפשרה לה לייבא [[דגן]] ו[[קמח]] מאזורים ב[[אמריקה]] שלא נפגעו מה[[קרה]], ולכן צלחה את משבר המזון בקלות יחסית{{הערה|שם=:0}}.

 

 

1817-1816 היו שנים נפיצות במיוחד, במהלכן מדינות [[מערב אירופה]] נדרשו לתגובות הציבור הנזעם למחסור{{הערה|שם=:2}}. אלו באו לידי ביטוי ב[[ביזה]], מהומות ו[[הצתה (פשע)|הצתות]]. באנגליה, לדוגמה, נערכו [[מחאה|מחאות]] בשווקים ומול מאפיות, ומפגינים שרפו אסמי תבואה. ככלל, מבחינה חברתית בבריטניה, השנים "שבין [[ווטרלו (בלגיה)|ווטרלו]] לפיטרלו" (1819-1815) מזוהות כשנים של תסיסה חברתית ו[[דיכוי]] מיד הממשלה (עקב המלחמות הנפוליאוניות){{הערה|שם=:0}}. המחאה באירופה הביעה, בממד מסוים, התאגדות ציבורית של הפועלים העירוניים עם האוכלוסייה הכפרית, עליהם בעיקר איים הרעב. אלו מחו נגד בנקאים, איכרים וסוחרי דגן ששלטו ב[[אשראי]] ובאספקת המזון{{הערה|שם=:4|Piper 2004: 52}}.