|
|
|
==שביתה בדין הישראלי==
על פי החוק במדינת ישראל, ישככלל קבוצותמותר לעובדים לשבות. כלל זה מסוייג גם בקשר לקבוצות עובדים שהשביתהמסויימות, וגם בקשר לנסיבות מסויימות.
סייגים מן הסוג אסורההראשון עליהםנקבעו לחלוטיןלגבי ([[חייל]]ים, ו[[שוטר]]ים. וכדומה)כתחליף בתמורהלזכות אמוריםהשביתה, עובדים אלו אמורים לקבל הגנה על ידי הצמדת שכרם ל[[הסכם קיבוצי]] שנחתם במגזר דומה, קבוצות אחרות, של עובדים במפעלים חיוניים, מוגבלים ביכולת השביתה. שאר העובדים זכאים לשבות תחת מגבלותסייגים מהסוג השני, כגון התחייבות ל"שקט תעשייתי" לפי הסכם קיבוצי, שביתה "כלכלית" ולא "פוליטית" ועוד.
בפסק-דין '''גינסטלר'''{{הערה|1=דב"ע לו/5-4 '''גינסטלר ואח' נ' מדינת ישראל''', פד"ע ח 3}} הוגדרה שביתה כ"פעולה מתואמת של קבוצת עובדים כלחץ על המעביד להשגת דרישות שהציגו לעניין תנאי עבודתם".
|
