המשמרות האדומים – הבדלי גרסאות

[[קובץ:Destroy old world.jpg|ממוזער|200px|פוסטר סיני שבו נכתב: "נהרוס את העולם הישן ונבנה חדש", דוגמה קלאסית לאמנות של תחילת מהפכת התרבות. איש המשמרות האדומים (או פועל) מנתץ בפטישו צלב, פסלון בודהה וטקסטים סינים קלסייםקלאסיים, 1966.]]

במהלך מהפכת התרבות סיירו חברי המשמרות האדומים ברחבי סין, כשהם מבקרים בבתי ספר, באוניברסיטאות, ובמוסדות, כשהם מפיצים את הגותו של מאו. חלקם השתמש באלימות כלפי אנשים שהאמינו כי הם מובילים את סין בחזרה לדרך הקפיטליזם וכונו ה"מובילים בדרך לקפיטליזם" (走资派, בפין יין zǒu zī pài, באנגלית נהוג לתרגם כ- Capitalist Roaders).

מאו פגש רשמית כמיליון מחברי המשמרות האדומים ב[[כיכר טיין-אן-מן]] ב-18 באוגוסט 1966. אנשים רבים בתחומי החינוך, האקדמיה, התקשורת, הספרותוהספרות הותקפו פיזית, שער ראשם סופר, על חלקם הותז צבע והם נאלצו לשאת שלטים בהם נכתב כי הם "מובילים בדרך לקפיטליזם" או כ"אנטי- מהפכנים". בין המותקפים היו כאלו שמתו כתוצאה מהמכות שספגו וחלקם התאבד. חברי המשמרות האדומים בזזבזזו מוזיאונים והרסו ספרים עתיקים ואוצרות אמנות בכל רחבי סין. מקדשים רבים ואתרי מורשת אחרים נהרסו. בסך הכל נהרסו 4,922 מתוך 6,843 אתרים. [[העיר האסורה]] ניצלה הודות להתערבותו של [[ג'ו אן-לאי|ג'ואו אנלאי]], ששלח חטיבה מצבא סין לשמור על האתר, אבל ב[[קברי שושלת מינג]], הרסו חברי המשמרות האדומים את המוזיאון שהכיל ממצאים מקברו של [[ואן-לי]], הוציאו את גופותיהם של הקיסר ואן-לי ושל פילגשיו, ולאחר ש"הוקיעו" את הקיסר (350 שנה אחרי מותו), שרפו את הגופות. ב[[צ'ופו]] ניסו המשמרות האדומים לעשות דבר דומה עם גופתו של [[קונפוציוס]], אבל החפירות שלהם בתל הקבר שלו לא העלו דבר.

גָ'אנְג צֶ'נְגְגְ'ה שהיה, מראשוני המשמרות האדומים, ניסה לדכא את פרץ האלימות באמצעות כתיבת עצומות לפקידים בכירים במפלגה, אך יומון העם הגיב בהדפסת האמרה של מאו, "טוב, טוב מאוד", שמקורה בנאום של מאו על האלימות של האיכרים כנגד בעלי הקרקע במהלך [[שנות ה-20 של המאה ה-20|שנות ה-20]]. פעילי מפלגה בכירים כדוגמת [[ליו שאוצ'י]], [[דנג שיאופינג]] ו[[פנג דחוואי|פֶּנְג דֶחְווָאי]] הותקפו על ידי המשמרות האדומים.

במהלך שנת הפעילות הראשונה של המשמרות, מילא הצבא תפקיד משמעותי במהפכת התרבות ופעילות המשמרות, בכך שכמעט לא התערב בפעילות ולא דאג לרסנה (פרט לשמירה על מקורות נפט, אתרי גרעין ומקומות אסטרטגיים אחרים). בסוף 1966 התחיל להתברר לחבורתו של מאו שהעניינים יוצאים מידי שליטה. לאחר "מהפכת ינואר" הייתה עליית מדרגה באלימות ולכן הוחלט בפברואר 1967 שנעשה די ויש להפעיל את הצבא ובהדרגה להשיב את היציבות לסין. הפקודות לצבא היו מבלבלות, אולם הוא ניסה להחזיר את הסדר במחיר הפעלת אלימות רבה, בעוד שהמשמרות שפעלו ללא שליטה החלו גם להילחם זה בזה. שנת 1967 הייתה האלימה ביותר. בשנת 1968, לאחר חיסולם הפוליטי של [[דנג שיאופינג]] ו[[ליו שאוצ'י]], ולאור המתיחות בגבול הצפוני כשהסובייטיים ריכזו כוחות במנצ'וריה, פעל מאו להשלטת סדר בהגליהבאמצעות הגליה דה-פאקטו של הצעירים מהמרכז לפריפריה. האופן שהפיזורהפיזור נעשה היהבאמצעות לפתוחפתיחת בקמפייןקמפיין '''לעלות להרים ולרדת לכפרים''' (shàng shān xià xiāng 上山下鄉). התירוץ הואהיה שיש לייצא את המהפכה לקצוות המדינה במשלוחעל ידי משלוח 16-20 מיליון צעירים מהערים הגדולות, וכך ולרוקןלרוקן את הכוח ההרסני של המשמרות. אמרו להם שזה השלב הבא במהפכה, אך בפועל הצעירים עבדו שם מאוד קשה בתנאים שלא הורגלו אליהם. הם כביכול היו אמורים להביא את הבשורה של המהפכה לכפר, אולם הרבה פעמים האוכלוסייה המקומית התעללה בהם והעבידה אותם בפרך.

המשלוח של צעירים רבים שלימודיהם הופסקו אל אזורי המיעוטים והפרובינציות הרחוקות ללא מתן אפשרות לשוב במשך שנים רבות, יצר דור של אנשים שמחד-גיסא זכו לעצמאות מחסות הוריהם וזכו להזדמנות להתפתחות אישית, אולם המחיר היה שנים של עבודה קשה, אי שייכות לאזור רישום (דאן-ווי) שלא אפשר להם לשוב, ובכך כלא אותם בכפרים ללא מקצוע וללא המשך לימודים, וגם בשובם לעיר בתום עשור של הרחקה, עדיין היו עםנשאו אות קיין שלקין היותםבהיותם הכוח ההרסני של המשמרות האדומים.