פאנצר סימן 1 – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ בוט: החלפת טקסט אוטומטית (-\|עובי שריון *= * +|שריון=) |
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לתורת לחימה |
||
שורה 23:
==רקע==
[[קובץ:Panzer-I-A-plans.png|220px|ממוזער|ימין|תרשים פאנצר סימן 1 דגם A]]
לאחר תבוסת [[גרמניה]] ב[[מלחמת העולם הראשונה]], חיפשו קצינים גרמניים בכירים את הסיבות למחדל. המסקנה העיקרית הייתה שגרמניה לא מסוגלת לעמוד במלחמה ממושכת נגד אויבותיה המערביות. גרמניה הייתה זקוקה לשיטת לחימה חדשה, שתאפשר לה להכניע את אויבותיה במהירות. לתמונה נכנסו מספר קצינים גרמניים, שבראשם [[היינץ גודריאן]], שהתבססו על תאוריות מלחמה ממוכנת שהגו תאורטיקנים [[צרפת]]יים ו[[בריטניה|בריטים]]. הגרמנים בנו תורת לחימה שנקראה בפיהם בליצקריג ([[מלחמת בזק]]). השיטה הייתה מבוססת על שימוש מסיבי ומרוכז בטנקים וחי"ר ממוכן, חדירה מהירה ועמוקה אל מעבר לקווי האויב, השתלטות על נקודות מפתח והכרעת המערכה במהירות. כשבידיה [[תורת לחימה]] זו, החלה גרמניה לבנות את כוחותיה.
הנסיבות שנכפו על [[גרמניה]] בשנות ה-20, כתוצאה מ[[חוזה ורסאי]] שנחתם בתום [[מלחמת העולם הראשונה]] ואסר עליה להחזיק ולייצר טנקים, הוליכו לשיתוף פעולה חשאי בין ממשלות גרמניה ו[[ברית המועצות]] בתחום הצבאי. ב-[[1928]], הוקם ליד [[קאזאן]] על גדות ה[[וולגה]] [[בית הספר לטנקים בקאזאן|מרכז אימון סודי]] משותף, אשר יועד לאמן קצינים משני הצבאות במבצעי טנקים ולנסות דגמי טנקים שונים. מספר דגמי אב-טיפוס של טנקים גרמנים הובאו לשם מפורקים והורכבו מחדש. אמנם, אף אחד מהטנקים שנוסו בקאזאן לא היו מוצלחים דיים ולא עברו לשלב הייצור, אך הם סייעו רבות לתכנון הטכני והטקטי לשנים הבאות.
| |||