הפרעת גוף דיסמורפית – הבדלי גרסאות

'''הפרעת גוף דיסמורפית''' (בעבר כונתה גם הפרעת גוף דיסמורפו[[פוביה|פובית]]) או '''הפרעה בדימוי הגוף''' (ב[[אנגלית]]: Body dysmorphic disorder,‏ BDD) היא [[הפרעה סומטופורמית]], שהסובלים ממנה מוטרדים בצורה מופרזת ממאפיינים בהופעתם החיצונית שהם תופסים כפגמים, דבר הגורם להם מצוקה עזה או פוגע בתפקודם בתחומי חיים שונים, כמו [[תעסוקה]] או חיי [[חברה]]. בחלק מהמקרים הפגם הוא מינורי, פגם קטן שאחרים אינם מייחסים לו חשיבות, ובמקרים אחרים הפגם אינו קיים ורק האדם הסובל מההפרעה רואה אותו. אנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית חושבים שהפגם לכאורה פוגע בצורה ניכרת בהופעתם החיצונית, וחלקם תופסים עצמם כמעוותים או מחרידים עד שהם נמנעים מקשר עם אנשים, מחשש ש[[לעג|ילעגו]] להם או [[השפלה|ישפילו]] אותם. בניגוד לתפיסה העצמית שלהם, בפועל מראם החיצוני הוא נורמלי או אף אטרקטיבי.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:0">|{{צ-ספר|מחבר=חנן מוניץ (עורך)|שם=פרקים נבחרים בפסיכיאטריה|מו"ל=דיונון|מהדורה=שישית|שנת הוצאה=2016|עמ=380-381|פרק=15 הפרעות סומטופורמיות}}</ref>}}

לפי מדריך האבחנות הפסיכיאטרי [[DSM|DSM-5]], <ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:1">|{{צ-ספר|מחבר=American Psychiatric Association|שם=Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders (DSM–5)|מו"ל=American Psychiatric Association|מהדורה=5|שנת הוצאה=2013|עמ=242-247|פרק=Obsessive Compolsive & Related Disorders}}</ref>}}הקריטריונים להפרעת גוף דיסמורפית כוללים:

ההפרעה מתחילה לרוב בגיל ה[[גיל ההתבגרות|נעורים]], כשהמראה החיצוני הופך להיות משמעותי עבור האדם. חלק מהאנשים החיים עם הפרעה זו מנסים לעבור ניתוחים שונים לטיפול בבעיה, אך לא תמיד זה מביא להטבה במצב שכן הציפיות של המטופל מהניתוח עלולות להיות בלתי מציאותיות ולכן לעתים קרובות הניתוח גורם דווקא להחמרה נוספת בתסמינים<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:1"}}{{הערה|שם=הערה /><refמספר name="20170823054613:0" />}}. פעמים רבות הגורם הראשון שיראה את האדם עם הפרעה זו יהיה [[רפואת משפחה|רופא משפחה,]] או [[רופא מומחה]] אחר שאינו פסיכיאטר. האדם ידווח על כך שהוא מוטרד מפגם במראה החיצוני ([[פנים]], [[אברי מין]], וקמטים, [[צלקת|צלקות]] ועוד). האדם עם ההפרעה פונה שוב ושוב לעזרה כדי לקבל אישורים לניתוח או ניתוחים פלסטיים כדי לפתור את הבעיה.

ההפרעה יכולה להיות מלווה ב[[דיכאון קליני|דיכאון]], [[הפרעה טורדנית-כפייתית]] או [[חרדה חברתית]]<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:0" />}}. 76% מהאנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית סובלים גם מ[[דיכאון קליני]] בשלב כלשהו בחייהם (בהשוואה ל-10%-20% באוכלוסייה), 36% סובלים מ[[אגורפוביה]] ו-32% מ[[הפרעה טורדנית-כפייתית]]. הפרעות נפוצות נוספות הן [[חרדה חברתית]], [[הפרעת אישיות נמנעת]], [[הפרעת אישיות גבולית]], [[הפרעת אישיות תלותית]], [[הפרעות אכילה]], [[טריכוטילומניה|תלישת שיער כפייתית]], חיטוט בעור ו[[הזיה|הזיות]] אודות ריח הגוף של האדם. 80% מהסובלים מהפרעת גוף דיסמורפית חושבים על [[התאבדות]], ושיעור ההתאבדות אצלם גבוה פי 45 מאשר בקרב האוכלוסייה הכללית,{{הערה|1= Phillips, K. A.; Menard, W. (2006). "Suicidality in Body Dysmorphic Disorder: A Prospective Study". American Journal of Psychiatry 163 (7) }} כפול משיעור ההתאבדויות אצל הסובלים מדיכאון קליני, ופי 3 מאנשים עם [[מאניה-דפרסיה]]. הוצע גם כי קיים קשר בין הפרעת גוף דיסמורפית לא מאובחנת להתאבדות, כיוון שהאובדנות בקרב אנשים שעברו ניתוחים פלסטיים גבוהה מהממוצע באוכלוסייה.{{הערה|1=Cosmetic surgery special: When looks can kill – health – 19 October 2006 – New Scientist }}<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:1" />}}

== אבחנה מבדלת<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:0" />}} ==

אחד האתגרים הראשונים בטיפול באנשים עם הפרעת גוף דיסמורפית היא שאנשים עם הפרעה זו אינם נוטים לייחס את בעייתם לגורם נפשי, אלא מחפשים את התשובה בתחומים אחרים של הרפואה. ה[[הנעה|מוטיבציה]] ל[[פסיכותרפיה|טיפול נפשי]] נמוכה ואצל חלק מהמטופלים יש שימוש ב[[חומר פסיכואקטיבי|חומרים פסיכואקטיביים]]. אצל אחרים יש סכנה [[אובדנות|אובדנית]] ברמת חומרה כזו או אחרת.<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:2">|{{צ-ספר|מחבר=Katharine A. Phillips|שם=Body Dysmorphic Disorder: Advances in Research and Clinical Practice|מו"ל=Oxford University Press|שנת הוצאה=2017|קישור=https://books.google.co.il/books?hl=iw&lr=&id=QDooDwAAQBAJ&oi=fnd&pg=PA313&dq=body+dysmorphic+disorder+treatment&ots=Rbqy2UjsIj&sig=VfjD8YyrgjdTie5mNB6DaHj4xe8&redir_esc=y#v=onepage&q=body%20dysmorphic%20disorder%20treatment&f=false|שפה=en}}</ref>}}

'''טיפול תרופתי:''' יש ניסיון בטיפול בתרופות נוגדות דיכאון שונות, ובעיקר במעכבי ספיגה חזרה של סרוטונין (SSRI).{{הערה|1= Phillips, K. A.; Albertini, RS; Rasmussen, SA (2002). "A Randomized Placebo-Controlled Trial of Fluoxetine in Body Dysmorphic Disorder". Archives of General Psychiatry 59 (4)}} עם זאת ישנה נטייה של מטופלים שלא להתמיד בטיפול<ref name{{הערה|שם="הערה מספר 20170823054613:2" />}}.

אדם שנקבעו לו 40% נכות רפואית בעקבות הפרעה נפשית זכאי לקבל שירותי סל שיקום<ref>{{הערה|{{Cite news|url=http://www.kolzchut.org.il/he/%D7%A1%D7%9C_%D7%A9%D7%99%D7%A7%D7%95%D7%9D_%D7%9C%D7%A0%D7%A4%D7%92%D7%A2%D7%99_%D7%A0%D7%A4%D7%A9|title=סל שיקום לנפגעי נפש|newspaper=כל-זכות|language=he|access-date=2017-08-16}}</ref>}}, ראה ערך מורחב להלן