הבדלים בין גרסאות בדף "קתרזיס"

אין שינוי בגודל ,  לפני 3 שנים
אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים
מ (שיפור קל)
(אחידות במיקום הערות שוליים, הסרת קישורים עודפים)
{{פירוש נוסף|נוכחי=מונח המתאר מירוק, הזדככות או טיהור|אחר=כתב עת ישראלי|ראו=[[קתרסיס]]}}
'''קָתַרְזִיס''' (ב[[יוונית]]: Κάθαρσις) הוא מונח שמשמעותו ב[[עברית]] היא הזדככות, טיהור או מֵירוּק.{{הערה|מירוק דומה למילה ביוונית בהיותו מונח רפואי ובכך שהוא מכיל בתוכו את משמעויותיה השונות: הרקה, שלשול, הזדככות וטיהור. ראו דיון במילה בספר "פואטיקה" בתרגום של מרדכי הק, עמ' נ"ג־נ"ח.}}.
 
== שורשי הקתרזיס בספרות ובתיאטרון ==
המושג הופיע בתקופת הפריחה התרבותית של [[יוון הקלאסית]] שארעה בין השנים 479–338 לפני הספירה, כתיאור להשפעות הנפשיות על הצופים בהצגת הטרגדיות, בתוך מכלול ניתוח ה[[פואטיקה (אריסטו)|פואטיקה]] של אריסטו את מאפייני הרפרטואר התרבותי של הטרגדיה וה[[קומדיה]] באותה תקופה. בתורת הספרות של [[אריסטו]], [[פואטיקה (אריסטו)|פואטיקה]], אשר נכתבה ב-350 לפנה"ס בקירוב, מתואר הקתרזיס כפעולת ה[[טרגדיה]] על הצופה, המטהרת אותו בעזרת רגשי פחד וחמלה.
 
עוד בטקסטים שקדמו ל[[אפלטון]], שהיה מורו של אריסטו, הופיעו מילים אשר התייחסו לניקיון או לבהירות, שנגזרו מאותו שורש של המילה "קתרזיס". בתקופתו של אריסטו, הגדיר האחרון את הטרגדיה כייצוג אמנותי של פעולה נעלה שבוצעה בשלמותה, בעלת שיעור הולם, כאשר חלקי הפעולה מתבטאים בצורה הולמת בחלקי הטרגדיה השונים. כך קבע כי ייצוג אמנותי של הנפשות הפועלות דרך מעשיהן ולא דרך דיבורים אודותן, מהווה שיעור הולם לאותה פעולה נעלה. ייצוג אמנותי זה משתמש בתחושות של חמלה ופחד כדי להביא לאותו טיהור, קתרזיס, אצל הצופה. הבעיה בהבנה מדויקת של המושג נגרמת עקב היותו מוגדר במשפט אשר נותר מעורפל. אריסטו כתב: "אשר על ידי חמלה ופחד מביא לטיהור של רגשות כגון אלה".{{הערה|מתוך "אריסטו - הפואטיקה", בתרגומו של יואב רינון, עמ' 78.}}. לא ברור לאילו רגשות בדיוק מתכוון אריסטו; וגם אם הסביר את כוונתו בחלק אחר של הפואטיקה, הרי שאבד מבין כתביו, וכן גם בכל שאר ממצאי הפואטיקה אין הסבר מספק בהקשר התאורטי או שאין הסבר בכלל להבהרת המונח. כך גם יש החושבים שכוונתו של אריסטו לא לרגשותיו של הצופה, אלא לרגשותיו של הגיבור הטרגי.
 
עקב כך עלו גישות שונות של חוקרים, אשר מביניהן קיימות שמונה תאוריות מרכזיות המתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: גישות בלעדיות אשר תופסות את הקתרזיס כבעל רכיב אחד בלבד, וגישות משולבות אשר תופסות אותו כשילוב של שניים או שלושה רכיבים. כך גם גישות אלו מדגישות את נקודות המחלוקת כשהן מבקרות זו את זו ומראות בכך את הקושי שהותיר אריסטו באותו משפט סתום, כמו גם שהן מראות את מידת מורכבות המושג. עם זאת, כולן מקשרות למצב הנפשי או התודעתי של האדם, וכך מקשרות את המונח לתחום הפסיכולוגיה.
ב[[פסיכואנליזה]] משמש המונח לתיאור שיחרור אגרסיות (רגשות תוקפניים) כדי להפחית לחץ נפשי. על פי הפסיכואנליזה, אדם המרגיש צורך לאלימות (שנגרם על ידי יצר המוות) יכול ואף רצוי שיפרוק את האלימות בדרך שלא תפגע בו או תזיק לסביבה, למשל על ידי צפיה בתכנים אלימים בטלוויזיה. בצורה זו יפרוק האדם את רגש האלימות שחש מבלי לפגוע בסביבה.
 
על בסיס הגדרה זו של אריסטו ועל-פי הפסיכואנליזה, מתבססות, כאמור, שמונה הגישות הפסיכולוגיות למושג.{{הערה|תאוריות אחרות, בעיקר אלו המבוססות על הרעיון ה[[ביהביוריזם|ביהיביוריסטי]] של לימוד על ידי תצפית וחיקוי, גורסות כי צפייה בתכנים אלימים תשיג את התוצאה ההפוכה, ותביא להגברת הדחפים האלימים. מספר ניסויים נעשו בנושא, כש[[ניסוי בנדורה|הניסוי של בנדורה וראש]] הוא המפורסם שבהם.}}. חמש תאוריות מתוכן מגדירות את הקתרזיס כבעל רכיב אחד בלבד: מוסרי; רפואי; מבני; קוגניטיבי (הכרתי); רגשי. שתי תאוריות נוספות מגדירות אותו כבעל שני רכיבים: מוסרי-קוגניטיבי; רגשי-קוגניטיבי. התאוריה הנוספת מגדירה אותו כבעל שלושה רכיבים: רפואי-רגשי-קוגניטיבי.
 
===הגישה המוסרית===
 
===הגישה הרפואית===
הקתרזיס הוא שילוב של שני מצבים המתבססים על שני פירושים: פירוש דתי, הטוען כי הכוונה לטיהור מאשם באמצעות טקסי דת מסוימים, ופירוש רפואי, הטוען כי הכוונה לסילוק של חולי מסוים באמצעים רפואיים. מאחר שה"פואטיקה" נטולת ההסבר הברור לקתרזיס אינה מאפשרת להכריע בין שני הפירושים, פנה התאורטיקן ברנייס לקטע מהפרק השמיני ב"פוליטיקה" של אריסטו, שהוא המקור החשוב ביותר בהכרעה זו. הקטע מדבר על יכולת המוזיקה להביא לקתרזיס כשהיא מעצימה את הרגשות המצויים אצל אנשים מסוימים במידה קיצונית כזו, שמסלקת את אותם רגשות, ובכללם הרגשות חמלה, פחד והתלהבות, בהותירה את המאזינים בתחושת הקלה גדולה; כך גם גישה זו מתארת [[מוזיקה דתית]] של לחנים קדושים, שכפי שבכוחה לעורר את נפשם של אחוזי דיבוק לטירוף, בכוחה גם להרגיעם כחיסון אשר מסלק את המחלה לא על ידי דיכוי המרכיב המחולל אותה, אלא על ידי תגבורו במידה מסוימת כך שניתן יהיה להוציאו החוצה.{{הערה|[[אוגוסטו בואל]] מעלה בספריו את האפשרות שהתיאטרון המודרני יכול לאפשר ריפוי כזה, כאשר אדם שלא הצליח לממש קתרזיס בחייו ומימש זאת על הבמה, לפחות פעם אחת. לאחר מכן יוכל לממש זאת בחייו.}}. ומכאן הקישור הרפואי.
 
===הגישה המבנית===