מרכז נתונים – הבדלי גרסאות

'''מרכז נתונים''' או '''דטה סנטר''' (Data center) הוא [[בניין (מבנה)|מתקן]] המשמש להפעלהלאחסון ולהפעלה של [[מחשב|מערכות מחשב]] ורכיבים קשורים, כגון מערכות [[תקשורת נתונים]] [[אמצעי לאחסון נתונים|ומערכות אחסון]]. בדרך כלל קיימים במרכז נתונים גם יכולות [[תוכנית התאוששות מאסון|התאוששות מתקלה או אסון]] כגון מערכות לגיבוי אספקת החשמלה[[חשמל]] ([[אל פסק]] או [[גנרטור]]), חיבורי תקשורת [[יתירות|יתירים]] (כגון לוויין, סיב אופטי, עורק אלחוטי), מערכות בקרת סביבה (כדוגמת [[מיזוג אוויר]] ו[[כיבוי אש]]) וסוגים שונים של התקני אבטחה. מרכז נתונים גדול הוא מרכז תעשייתי שתצרוכת החשמל שלו עשויה אף להגיע לכזו שדומה לעיירה קטנה.<ref name="NYT92212">{{cite news|url=https://www.nytimes.com/2012/09/23/technology/data-centers-waste-vast-amounts-of-energy-belying-industry-image.html|title=Power, Pollution and the Internet|author=James Glanz|date=September 22, 2012|newspaper=The New York Times|accessdate=2012-09-25}}</ref><ref name="ReferenceDC2">"[http://www.academia.edu/6982393/Power_Management_Techniques_for_Data_Centers_A_Survey Power Management Techniques for Data Centers: A Survey]", 2014.</ref>

בימים הראשונים של תעשיית המחשוב היופעלו חדרי מחשב גדולים. מערכות המחשב הראשונות היו מורכבות להפעלה ולתחזוקה, דרשוודרשו סביבה מיוחדת לפעולתם. כבלים רבים היו נחוצים לחיבור בין מרכיבי המערכת, ופותחו שיטות כדי לנהל ולארגן אותם כמו [[ארון מחשב|ארונות מחשב]] תקניים לאחסון ציוד ו[[רצפותרצפה צפותצפה]] שתחתיהןשתחתיה עוברים כבלים. [[מחשב מרכזי]] אחד צרך חשמל רב, והיה צריך להיות [[קירור|מקורר]] כדי למנוע התחממות יתר. גם היבט האבטחה היה חשוב - מחשבים היו יקרים, ובמקרים רבים שימשו לצרכים [[צבא]]יים, ומסיבות אלו פותחו עקרונות בסיסיים להרשאות גישה לחדרי מחשב.

במהלך התרחבות תעשיית ה[[מיקרו-מחשב]]ים, במיוחד במהלך [[שנות ה-80 של המאה ה-20]], משתמשים התחילו לפרוס מחשבים בכל מקום, במקרים רבים תוך התחשבות מעטה או ללא התחשבות כלל בדרישות תפעול. עם זאת, כשתפעול [[טכנולוגיית מידע|מערכות מידע]] הפך למורכב יותר ויותר, גברה המודעות של ארגונים לצורך לבקרהבבקרה של משאבי מערכות המידע. בשנות ה-70 המוקדמות נכנסה לשימוש מערכת [[Unix]], ובמהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התרחב השימוש ב[[מערכת הפעלה|מערכות הפעלה]] חופשיות ממשפחת [[לינוקס]] המתאימות ל-[[מחשב אישי|PC]]. אלה נקראו "[[שרת]]ים", כיוון שמערכות הפעלה המאפשרות [[ריבוי משימות|שיתוף זמן]] כמו Unix מסתמכות על [[שרת-לקוח|מודל שרת-לקוח]] כדי להקל על שיתוף משאבים בין משתמשים מרובים. הזמינות של ציוד רשתות זול, בשילוב עם סטנדרטים חדשים עבור כבילה מובנית, איפשר להשתמש בתכנון היררכי כדי לשים את השרתים בתוך חדר מסוים בארגון. השימוש במונח "מרכז נתונים", כפי שהוחל תוכנן במיוחד על חדרי מחשב, התחיל להרוויחלהיות פופולרי הכרה על הזמן הזה.{{מקור}}

במהלך [[בועת הדוט-קום]] של 1997-20001997–2000 החלו לצמוחהתרבו מרכזי נתוניםהנתונים. [[חברה (תאגיד)|חברות]] נדרשו לקישוריות [[אינטרנט]] מהירה ותפעול ללא הפסקה כדי לפרוס מערכות ולבסס נוכחות באינטרנט. התקנת ציוד כזה לא הייתה בת-קיימא עבור חברות קטנות רבות. חברות רבות החלו לבנות מתקנים גדולים שנקראו '''מרכזי נתונים לאינטרנט''' (Internet data centers; IDCs), אשר מספקים ללקוחות מסחריים מגוון של פתרונות לפריסה ולתפעול של מערכות. טכנולוגיות ושיטות עבודה חדשות תוכננו כדי לעמוד בדרישות התפעול ובקנה מידה גדול כל כך של פעולות. שיטות אלה בסופו של דבר היגרו לכיוון מרכזי נתונים פרטיים. מרכזי הנתונים למחשובל[[מחשוב ענן]] נקראים '''מרכזי נתוני ענן''' (Cloud data center; CDCs). אבל החלוקה של בין מונחים אלו כמעט ואינה נהוגה והם נקראים בפשטות "מרכזי נתונים".