צביעת בדים – הבדלי גרסאות

צביעת הבדים התחילה בעיטור פני הבד . הדוגמאות הבסיסיות והקדומות אשר נמצאו, המעידות על עיטור הבדבד כמעשה ידי אדם, משויכות ל[[התקופה הפלאוליתית|תקופה הפלאוליתית]] ומתוארכת ל-20000020,000 שנה [[לפני הספירהזמננו]]. הדימויים מאותה תקופה הן טביעת הידיים של האדם, וציורים של חיות על קירות המערה ב El Cstillo ובנוסף Altama ב[[ספרד]]. ציורי החיות נעשו על ידי חריטה במקלות, ובטביעות הידיים, נעשו בעזרת אורכרה - זוהי אדמה בעלת גוון חום-אדמדם המשמשת כ[[פיגמנט]]. סביר להניח כי דימויים אלו היו ההדפסים הראשונים. [[התקופה הנאוליטית|בתקופה הניאוליטית]] (20004,000 שנה לפני הספירהזמננו) שימשו בלוקים קטנים עשויים חמר מיובש או טרה-קוטה (חומר שרוף ולא מזוגג) שימשו לעיטורים חלקים סביב הגוף.

כאשר החלו להתפתח טכניקות להדפסה וציור על אריגים, החלוהחל להתפתח,גם תהליך הצביעה החל גם הוא להתפתח. בהתאם לכך, במשךבמהלך התקופה הנאוליטית, התגלו מספר מינרלים וצמחים התגלו ביכולתםהיכולים להפיק כמות מסוימת של צבען המסייע בהכתמת בד. גוונים של שמנת, [[חום (צבע)|חומים]] וצהבהבים התקבלו מתרכובות אורגניות חומצתיות הנוצרות מחומרים הנמצאים בזרעים, קליפות הגזעים וגבעולים של צמחים. צבעים של [[צהוב]], [[אדום]] ו[[כתום]] הושגו מהעלים ומעלי הכותרת של הצמח. צבעים כהים כדוגמת השחור הופקו מתרכובות של צמחים המכילים [[ברזל]].

השימוש ב[[בוץ]] וב[[אוכרה|חימר]] על מנת להפיק צבעים כיום עדיין רווח, אם כי לא במדינות מערביות, אלא אצל אנשי שבט ה-Bamana ב[[מאלי]] או המאלריים ב[[ניו זילנד]]. לפני כ 4000-4,000 שנה, ה[[מצרים העתיקה|מצרים]] הצליחו למצוא תחליפי צבע. בשימושם בעלים וצמחים בעזרת "בישול יתר" הם הצליחו ליצור מצמח ה-tinacctria ([[אינדיגו (צבע)|אינדיגו]]), צבעים [[כחול]]ים ואחרי בישול עודף – [[ירוק]]ים. צמח נוסף ממנו ניתן להפיק צבען על ידי בישול יתר על המידה הוא [[איסטיק]].