פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
הוספת קישור ל1473
==היישוב היהודי==
בשנת [[1267]] הגיע [[הרמב"ן]] לירושלים והחל לשקם את הקהילה היהודית בה.
מכיתביהם של עולים ונוסעים יהודים שונים יש בידינו תמונה מסוימת של היישוב היהודי בארץ בתקופה הממלוכית בין המקורות הללו נמנים כתביהם של אלמוני תלמיד הרמב"ן מראשית המאה ה-14, ר' [[אשתורי הפרחי]] שעלה ב-1322, ר' [[יצחק חילו]] - 1334, רבי יצחק אבן אלפרא מעיר מלקא - 1441, אלמוני איש קנדיא (כרתים) - [[1473]], ר' [[מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל|משולם מוולטירה]] - 1481, ר' [[עובדיה מברטנורא]] ב-[[1488]] ועוד.
 
לפי תיאוריהם היישוב היהודי התרכז בעיקר בערים (ירושלים, צפת, חברון ועזה) ובכפרים הסמוכים לערים (למשל [[עין זיתים]] ו[[ביריה]] הסמוכות לצפת ו[[כפר יאסיף]] הסמוכה לעכו).{{הערה| לפי דיווחי נוסעים יהודים בשלהי התקופה (ר' [[יוסף דמונטניא]] ור' [[מסע משולם מוולטרה בארץ-ישראל|משולם מוולטירה]] בשנת [[רמ"א]], ([[1481]]) ור' [[עובדיה מברטנורא]] ב-[[1488]]) מספר המשפחות היהודיות ביישובים המרכזיים בארץ היו: בצפת ובנותיה (עין זיתים, ביריה) 300 בעלי בתים. כפר כנא 70. חברון 20. שכם 12. (ר' יוסף דמונטניא). עזה 95 (ייתכן שכולל את יהודי רפיח ואשקלון לפי ר' משולם מוולטירה, או 60 לפי ר' יוסף דמונטניא). ירושלים 200 (ר' משולם מוולטירה ור' עובדיה מברטנורא מספר על 70 בעלי בתים, ככל הנראה שאר היהודים היו עולים עניים שלא השתקעו בעיר). (על פי: [[יצחק בן צבי]], '''היישוב היהודי בשלהי השלטון הממלוכי''', בתוך יואל רפל (עורך), '''תולדות ארץ ישראל''', תל אביב, תש"מ, עמודים 471-475
3,603

עריכות