חוק זכויות נפגעי עבירה – הבדלי גרסאות

'''חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א-2001{{הערה|חוק זכויות נפגעי עבירה, תשס"א- 2001, ס"ח תשס"א 1782.}}''', נועד להגדיר את זכויותיהם של מי שנפגעו מעבירות פליליות, במהלך ההליך הפלילי החל בשלב החקירה, דרך התביעה, המשפט וגזר הדין. מטרתו להגן על כבודו כאדם, בלי לפגוע בזכויותיהם על פי דין של חשודים, נאשמים ונידונים. החוק מחיל את עצמו על הדין הפלילי.

עד 1800 לערך, היוו הקורבן והנאשם את שני צדדי ההליך המשפטי. מצב זה השתנה בעקבות התפתחות התפיסה כי הנאשם והעבירה פוגעים למעשה באינטרס הציבורי ועל-כן האינטרס הפרטי נזנח. עם חקיקת חוק זכויות נפגעי עבירה, השתנה המצב (בארץ) והנפגע שעד אותה עת שימש לכל היותר עד להשגת ראיות, קיבל זכויות מסוימות וקיבל מעמד (גם אם מוגבל) בצד התובע{{הערה|{{עיוני משפט|הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ' ''|הדור הבא של זכויות נפגעי עבירה: :הזכות החוקתית להליך הוגן" עיוני משפט, לו |36|3 (|Iyunei36_3_DancigRosenbergPugach|2013)}}.}}.

מאז חקיקת החוק התגברה הביקורת באשר לתוכנו של החוק ויעילותו{{הערה|איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל חוק וצדק - דו"ח שנתי (2007).}} . המבקרים טוענים כי לא ניתן מענה סוציאלי במסגרת החוק בדמות פיצוי לנפגעים או זכות לקבל שירותי סיוע ושיקום. דרישות באשר להחמרת הענישה עם הנאשם והקלה בענישתם של קורבנות שהתמודדו עם הפוגע, כדוגמת כרמלה בוחבוט{{הערה|עפ 6353/94 כרמלה בוחבוט נ' מדינת ישראל, מט (3) 647, 647-648647–648 (1995).}}, לא נכללו מעולם בחוק. כמו כן, עולה הטענה שעל אף שנשמע קולו של הקורבן, אין לו השפעה ממשית על התנהלות ההליך - הזכות להבעת עמדה למשל ניתנת לעתים באופן טלפוני יום לפני הדיון כאשר לנפגע דקות ספורות לגבש ולהביע את עמדתו{{הערה|הדר דנציג-רוזנברג ודנה פוגץ', בעמ' 28.}}.

{{ויקיטקסט בשורהחוק|חוק זכויות נפגעי עבירה|חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001}}