מפ"ם – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לחיים יוסף צדוק
שורה 55:
[[קובץ:Yaari.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[מאיר יערי]], מהבולטים שבמנהיגי מפ"ם]]
[[קובץ:Yaakov hazan.jpg|שמאל|ממוזער|150px|[[יעקב חזן]], מהבולטים שבמנהיגי מפ"ם]]
בשנת [[1955]] הצטרפה מפ"ם לראשונה לקואליציה בראשותו של דוד בן-גוריון, וזאת לאחר שב[[הבחירות לכנסת השלישית|בחירות לכנסת השלישית]] קיבלה המפלגה תשעה מנדטים (בעוד שאחדות העבודה קיבלה עשרה). בעוד שבשנים הקודמות ראה בן-גוריון באנשי מפ"ם סכנה, והדבר הגיע לידי כך שה[[שב"כ]] התקין מכשירי האזנה לראשי המפלגה, עתה נראה כי עוקצה של הסכנה הוקהה. אירועים פנימיים, כפרישת אנשי סנה, ואירועים בינלאומיים כמותו של [[סטלין]] והתנערותה של [[המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות]] מן הסטליניזם ב[[הוועידה העשרים של המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות|ועידתה העשרים]], גרמו לחשיבה מחודשת בנוגע לכשרותה של מפ"ם להשתתף בקואליציה. תוצאות הבחירות בהן הכפילה מפלגת חירות את כוחה, הביאו למסקנה כי למען שלמות הקואליציה יש לצרף אליה את מפ"ם.
 
בשנים אלו התגבשה המפלגה כתנועה ציונית סוציאליסטית, בעלת גישה פרגמטית, ואידאולוגיה שמאלית מגובשת, הנמצאת מעט שמאלה למפלגת השלטון. בסיס כוחה של התנועה היה [[הקיבוץ הארצי]], ממנו יצאו שני מנהיגיה הגדולים בשנים אלו [[מאיר יערי]] ו[[יעקב חזן]]. אישים אלה הובילו את הקו האידאולוגי של המפלגה, וניווטו אותה בשנים אלו, וזאת מבלי שהיו חברים בממשלה. הייתה זו דוגמה נדירה בשדה הפוליטיקה הישראלית לשיתוף פעולה בין שני אישים שנחשבו לסמכות עליונה ולמורי הלכה בעיני חברי מפ"ם, אשר פעלו שלא מתוך יריבות, והביאו לאחדות השורות במפלגתם.