תוכנית המצפים בגליל – הבדלי גרסאות

'''תוכנית המצפים בגליל''' היא תוכנית רחבת היקף להקמת יישובים יהודיים ב[[הגליל|גליל]] בשנים [[1979]]{{כ}}-[[1980]] (ממשלת בגין). התוכנית כונתה בציבור "'''ייהוד הגליל'''". במסגרת התוכנית הוקמו בפרק זמן קצר מספר גדול של יישובים יהודיים קטנים, אשר כונו מצפים.

 

 

התוכנית מומנה בעיקר על ידי [[המחלקה להתיישבות]] של [[ההסתדרות הציונית]].

 

 

בפועל עד [[1981]] אוכלסו 26 מצפים.

מבחינה טריטוריאלית, התפיסה התיישבותית ראתה בנוכחות הפיזית ערובה יחידה לקיום בעלות על ה[[קרקע]]. זאת בשילוב של המצפים עם תוכניות רכישת קרקעות תוך מניעת רצף טריטוריאלי ערבי.

*שליטה על קרקעות: מפעל המצפים הביא להסדרת דונמים רבים. על ידי גידור שטחים ל[[מרעה]] ו[[חקלאות]].

*פיקוח על קרקעות: אחת ממטרות המצפים הייתה מניעת בניה לא חוקית, בפועל התופעה גברה עקב הדרכים שנפרצו למצפים.

*עיבוי [[גוש התיישבות|גושי התיישבות]] ומניעת רצף לא יהודי: בגליל ההררי המרכזי היו ב-1986, כ-75% לא יהודים. פריסת המצפים יצרה מציאות חדשה, בעלת חשיבות גאו-פוליטית. כמו כן נוצר קשר הדוק בין שתי האוכלוסיות.

 

== ביקורת על תהליך הקמת המצפים ==

*תהליך הקמתם המיוחד של המצפים כלל שלושה מאפיינים עיקריים- מהירות, כמות גדולה וזמניות. אלו היו אמורים ליצור זעזוע במערכת ההתיישבותית, ובגליל בפרט. בפועל הזעזוע היה קצר, והדברים חזרו למסלולם. מהירות הקמתם הוליכה לליקויים שהאטו בהמשך את פיתוחם ואכלוסם, והשליכו על האזור כולו.

*התחושה בקרב האחראים הייתה אי שביעות מהאכלוס. ניסיונות להאצתו נתקלו כאמור בקשיים עקב תהליך ההקמה הייחודי, כדוגמת מובלעות קרקע בבעלות ערבית במרכז היישובים שלא הוסדרו, תוכניות מתאר שלא היו קיימות, תעסוקה מוגבלת שהוזכרה ואמצעי ייצור מוגבלים. בנוסף, בעקבות ייחודם החברתי של המצפים, לא מצאו מתיישבים רבים שתואמים את המסגרות. זאת אל מול אי רצון של המתיישבים הראשונים לקלוט חברים חדשים כדי לשמור על המסגרת הייחודית.