The Dark Side of the Moon – הבדלי גרסאות

לרוב הדעות, הגורם המכריע בהצלחת The Dark Side of the Moon היה האיזון הטוב ביותר מכל תקליטי הלהקה ביחס שבין [[אלבום קונספט|הקונספטואליות]] והנסיוניות הפסיכדלית לבין נגישות ופופולריות של תקליט רוק מהזרם המרכזי. התקליט כלל מילים פילוסופיות אך מנוסחות בשפה פשוטה ומובנת לכל ללא יומרה אמנותית מוגזמת, שאיפיינה לעתים להקות [[רוק מתקדם]]. מרבית השירים היו שירי [[רוק קלאסי]] במבנה רגיל למדי של בית, פזמון ו[[סולו גיטרה]], אך היה גם מינון מדוד וזהיר של שירים נסיוניים, בפרט קטע הפתיחה Speak to Me וקטע אינסטרומנטלי אלקטרוני On the Run (במנוסה) שכיום נחשב ליצירה ש"ניבאה" את סגנון ה[[האוס (סגנון מוזיקלי)|האוס]], כעשרים שנה לפני שהפך לאחד הסגנונות הנפוצים ביותר במוזיקה פופולרית.

 

התקליט פרץ דרך מבחינת איכות הצליל וטכנולוגיית הקלטה, עליה ניצח [[אלן פרסונס]] מ[[אולפני אבי רוד]]. נוספו לשירים צלילים רבים שהקליטו חברי הלהקה בעצמם ושנועדו להעשיר את האווירה ולהוסיף קונטקסט לשירים, כגון קרקוש מטבעות, צלילי שעונים, פסיעות וכדומה. האלבום נפתח ונסגר בצליל פעימות לב, כדי להמחיש את מוטיב המשל על חיי-אדם שמצוי באלבום. ברוב השירים פוזרו הקלטות של פועלי הבמה של פינק פלויד אנשי אולפן אבי רוד, שעוסקות בנושאים כמו [[מוות]], [[שגעון]] ו[[פחד]]. השיר Time (זמן) נפתח בצלצולי [[שעון מעורר|שעונים מעוררים]] ו[[שעון קיר|שעוני-קיר]]. אך הדוגמה הבולטת והידועה ביותר לצלילי האווירה של התקליט כלולה בשיר Money (כסף): השיר נפתח בצלילים של צלצולי מטבעות וקופה רושמת שאחרי כמה שניות משתלבים בקצב השיר והופכים לחלק בלתי נפרד ממנו, לצד התופים הרגילים. גם כאן פינק פלויד היו חלוצים של טכנולוגיה שעם השנים נהייתה נפוצה מאוד במוזיקה וכונתה "דגימה" (sampling).