גנאיוס פומפיוס סטראבו – הבדלי גרסאות

{{פירוש נוסף|נוכחי=קונסול הרומי '''סטראבו'''|אחר=פילוסוף היווני '''סטראבון''', הידוע גם בשם '''סטראבו'''|ראו=[[סטראבון]]}}

 

סטראבו היה יליד [[פיקניום]]. אף על פי שמשפחתו הייתה בעלת מעמד גבוה, כנראה מ[[מעמד הפרשים]], סטראבו היה [[נובוס הומו]] - הראשון ממשפחתו שנכנס ל[[הסנאט הרומי|סנאט הרומי]].

 

 

 

 

לאחר יציאתו של סולה מזרחה להילחם ב[[מיתרידטס השישי, מלך פונטוס]] התלקחה מחדש מלחמת האזרחים באיטליה. בראש המחנה [[הסיעה הפופולרית|הפופולרי]] עמדו [[לוקיוס קורנליוס קינה]] וגאיוס מריוס, שחזר מגלותו. השניים החלו לגייס כוחות וניתקו את העיר רומא ממקורות האספקה שלה. מצבה של הממשלה האופטימאטית היה בכי רע. כוחותיה הצבאיים היו מפוזרים: במזרח בהנהגת סולה ובדרום איטליה בקרבות נגד ה[[סאמניטים]]. על רקע זה עמדתו של הכוח הצבאי בהנהגתו של סטראבו נעשתה חשובה ביותר. נראה שסטראבו ניצל זאת על מנת לנסות להבטיח לעצמו בחירה נוספת למשרת הקונסול.

 

 

מריוס המשיך בטקטיקה של ניתוק רומא מדרכי האספקה, כבש את אריניום, חסם את הטיבר והשתלט על כל היישובים שחלשו על המבואות היבשתיים לרומא. הרעב החל להתפשט בעיר, ומגפות הכו בצבאות הממשלה ובכוחותיו של סטראבו וגבו מחיר של אלפי קורבנות, שסטראבו היה אחד מהם, בשנת 87 לפנה"ס. בעקבות מאורעות אלה העיר נכבשה במהרה על ידי מריוס וקינה.

מותו של פומפיוס האב הותיר את [[גניאוס פומפיוס מגנוס|פומפיוס הצעיר]] כיורש להונו ולכוחו הפוליטי. שלושת הלגיונות בהם שלט פומפיוס בן ה-23, כירושה מאביו, היו כלי עזר חשוב להשתלטותו המחודשת של סולה על רומא עם חזרתו מהמזרח בשנת 83 לפנה"ס.