אאוג'ן לובינסקו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
מאין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
שורה 20:
==השקפותיו==
{{ערך מורחב|זבורטורול}}
בשנת [[1919]] הקים לובינסקו את המגזין לספרות "זבורטורול" ואת החוג הספרותי שהתארגן סביבו. בדפי העיתון ובחוג אירח סופרים בעלי מגמה [[מודרניזם|מודרניסטית]], [[סימבוליזם|סימבוליסטית]], [[אוונגארד|אוונגרדיסטית]] או שתוכן ספריהם נסב על חיי העיר. לובינסקו ועיתונו טיפחו את הקריירה של כמה מחשובי הסופרים והמשוררים של רומניה במאה ה-20: [[יון בארבו]], קמיל פטרסקו, [[אילריה וורונקה]] ואחרים.
אף על פי שהמגזין "זבורטורול" יצא לאור, בניהולו, רק תקופה קצרה בשנים 1919–1921 ו-1927-1926, החוג שלו המשיך להתקיים עד שנת [[1945]].
לובינסקו נשען תחילה על מורשתו של [[טיטו מאיורסקו]] בתפיסה כי הסופר ומחבר ומבקר הספרות אינם לעולם מנותקים מן הסביבה החברתית והתברתית שבהן חיים. הוא התנגד ל"תאורית הבריריה" של גאראבט איבראיליאנו (שדיבר על פשרה בין ה[[גאון|גאונות]] האינדיבידואלית לבין הדרישות החברתיות) והציע במקומה הרעיון לפיו היצירה והדרישה תופסות אותו הרגע ברצף הזמן. ניתוחיו נשענו, בין השאר, על השקפותיו של אמיל פאגה, של [[ז'ול למטר]] ועל המונח מיסודו של [[גבריאל טארד]], "נפש קיבוצית". הוא אימץ גם את עקרונות האסתטיים של ה[[אימפרסיוניזם]].
 
לובינסקו, תומך ראשי של המודרניזם בארצו, לובינסקו דחה את עיסוקם האובססיבי של החוגים ה[[פופורניזם|פופורניסטים]] וה[[סמנטורול|סמנטוריסטים]] בנושאים כפריים, וטען לטובת הכתיבה בנושאים הקשורים לחיי העיר. כתב העת "זבורטורול" שהקים בשנת 1919 פרסם יצירות של בני דור חדש של סופרים, מ[[ריאליזם (אמנות)|ריאליסטים]] ועד [[סימבוליזם|סימבוליסטים]] ו[[אוונגרד]]יסטים: קמיל פטרסקו, [[טודור ויאנו]], [[יון בארבו]], [[ליביו רבריאנו]], [[בנימין פונדויאנו]], [[אילריה וורונקה]], הורטנסיה פאפאדט בנג'סקו ורבים אחרים.
 
הפולמוס שלו עם "סמנטורול" וראש אותו חוג, ניקולאיה יורגה, נחקק בזיכרון בגלל דחייתו את התפיסות ה[[אתנוצנטריות|אתנוצנטריסטיות]] של יורגה בנוגע לחברה הרומנית ב[[ימי הביניים]], כמו למשל הדעה בנוגע למקור מוסד ה[[וויבוד]] או ה"הוספודר" בנסיכויות הרומניות. יורגה טען שהוויבודים היו תוצר של החלטת הקהילות הכפריות שבחרו להאציל כוח למיומנים שבחבריהם בתחום אזורי המנותק משאר אירופה. לעומת זאת, לובינסקו ראה במוסד הוויבוד תופעה אנלוגית לזו שהייתה קיימת בשאר אירופה, ותאמה את היחסים ה[[פאודליזם|פאודליים]] ואת ההשפעה התרבותית מבחוץ. עדות לכך היא למשל תמונת הוויבוד שנמצאה ב[[מנזר קורטיה דה ארג'ש]] מזכירה מאוד באופן הלבוש את אופנת ה[[אצולה|אצילים]] בשאר אירופה.
 
בשנים שבין מלחמות העולם השפעת המגזין והחוג סמנטורול הייתה מוגבלת לחוג משתתפיהם וקוראיהם. אחרי נפילת המשטר הצבאי-פאשיסטי באוגוסט [[1944]] הוכרו ספריו ודעותיו הפכו הוכרו כחלק אינטגרלי בעל חשיבות בתולדות הספרות הרומנית. בשנות 1960–1970 השקפתו הייתה השקפתו למקור אחיזה משמעותי בפולמוסים סביב האוטונומיה של התחום ה[[אסתטיקה|אסתטי]]. בשנים האחרונות של משטר [[ניקולאיה צ'אושסקו|צ'אושסקו]], בשניםבשנות 1980ה-80, האשימו מחברים אתנוצנטריםאתנוצנטריים המקרובים לשלטון האשימו אותו כי טירפד את המקוריות היצירתית הרומנית בשם האדרת העליונות התרבותית של המערב.
 
==פרסים ואותות הוקרה==