|
|כיתוב=פסגת [[חאן טנגרי]] (7,010 מטר)
|גובה=7,439 [[מטר]] (פיק פובדי)
|מיקום=[[סין]], [[פקיסטן]], [[הודו]], [[קירגיזסטן]], [[קזחסטןשינג'יאנג]], ו[[אוזבגקיסטןג'אמו וקשמיר]]
|רכס הרים=טיין שאן
|אורך הרכס=2,800 [[קילומטר]]
|כיתוב מפה=
}}
'''טְייֵן שָׁאן''' ([[כתב סיני|סינית]]: 天山) ("ההרים השמימיים"), הוא רכס הרים ב[[מרכז אסיה]], מצפון וממערב למדבר [[טקלה מקאן|טַקְלַה מַקָאן]] באזור הגבול של [[קזחסטן]], [[קירגיזסטן]], [[אוזבקיסטן]] והמחוז ה[[אויגורים|אויגורי]] האוטונומי [[שינג'יאנג]] שבמערב [[הרפובליקה העממית של סין|סין]]. השם הנפוץ והנוכחי של הרכס הוא התאמהתרגום סיניתסיני לשמו האויגורי – "טנגרי טאג" ("הרי האלהרוח").
אורך הרכס כ-2,900500 קילומטרים, בין חאמי בשינג'יאנג במזרח ועד מערב מדבר [[קיזילקום]] באוזבקיסטן, אחד משבעת רכסי ההרים הארוכים בעולם. רוחב הרכס נע בין 250 ל-350 קילומטרים, כשהרוחב המקסימלי כ-800 קילומטרים. הרכס מוקף משני צדדיו בשישה [[מדבר]]יות, שהגדול בהם, [[טקלה מקאן]], שוכן מדרום לרכס. את הרכס ניתן לחלק באופן גס לרכס טיין שאן המזרחי בסין ורכס טיין שאן המערבי בשלוש הארצות האחרות.
במיפוי המערבי הקצה המזרחי של טיין שאן נמצא מזרחיתלפני ל[[אורומצ'י]], והאזור ממזרח לעיר ידוע כבוגדה שאן על שם פסגת בוגדה הגבוהה. לעומת זאת, במיפוי הסיני, מ[[שושלת האן]] ועד לימינו, טיין שאן כולל גם את בוגדה שאן ורכס ברקול.
רכס טיין שאן הוא חלק מחגורת ה[[הימאליההימלאיה]] ה[[אורוגנזה|אורוגנית]] שנוצרה מהתנגשות [[הלוח ההודי]] ו[[הלוח האירו-אסיאתי]] בעידן הב[[קנוזואיקון]].{{הערה|[http://slovari.yandex.ru/~%D0%BA%D0%BD%D0%B8%D0%B3%D0%B8/%D0%91%D0%A1%D0%AD/%D0%A2%D1%8F%D0%BD%D1%8C-%D0%A8%D0%B0%D0%BD%D1%8C Тянь-Шань] ב[[האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה|אנציקלופדיה הסובייטית הגדולה]]}}
הפסגהפסגת הגבוהה ברכסרכס טיין שאן היא "פיק פובדי" או "פיק פובדה" ("פסגת הניצחון"), הנמצאת ברוםבגובה 7,439 מטר מעל פני הים והיא הנקודה הגבוהה ביותר בקירגיזסטן, הנמצאת על הגבול עם סין. הפסגה השנייה בגובהה של רכס טיין שאן היא "חאן טנגרי" ("אדון האלהרוחות"), הנמצאת ברוםבגובה של 7,010 מטר מעל פני הים ובגבולועל הגבול בין קזחסטן וקירגיזסטן. אלומטפסי הרים סיווגו את הפסגות האלה שתיכשתי הפסגות הצפוניות ביותר בעולם בעלות רוםגובה של למעלהיותר מ-7,000 מטר בעולם.
מעבר"טורוגרט ההרים [[טורוגרט]]פאס", ברוםבגובה 3,752 מטר מעל פני הים, נמצאת בגבולעל הגבול בין [[קירגיזסטן]] ו[[סין]]ומחוז שינשג'יאנג. הן הרכס המיוער [[טרסקיי אלה-טואלטאו]] (אלה-טו המוצל), שנמצא בחלקובגובה נמוך יותר הדרוםבחלק מערביהצפוני של רכס הטייןטיין שאן (בעיקר בקירגיזסטן), והן [[קיונגיי אלה-טו]] (אלה-טו המואר) בצפון מערב (בעיקר בקזחסטן), מאוכלסיםמאוכלס על ידי שבטי רועים הדובריםשמדברים שפותבשפות [[טורקית|טורקיות]]. חלקו המזרחי של הרכס מאוכלס בעיקר על ידי סינים מהמיעוטים [[אויגור]]ים, [[חווי]], [[מונגול]]ים ו[[קזאח]]ים. הנהרות העיקריים הזורמים בטיין שאן הם [[סיר דאריה]], [[נהר אילי]] ו[[נהר טארים]].
רכס הרי טיין שאן שוכן באזור חם וצחיח של מרכז אסיה, אבל בשל פסגותיו הגבוהות, שאחדות מהן מכוסותהמכוסות [[שלג-עד]], מתפקד הרכס כמצבורכמגדל מים, המזרים מים מתוקים ליישובים שבמורדות ההרים ואחראי לקיומן של מערכות אקולוגיות מגוונות, מיערות עבותים ועד נאות מדבר. נאות מדבר אלו שימשו בעבר תחנות ב[[דרך המשי]] שדרכה עברו סחורות (וגם רעיונות ודתות) בין מזרח למערב. בנתיב זה הגיעו ה[[בודהיזם]], ה[[אסלאם]] וה[[נצרות]] הקדומה לסין. אולם ממדידות השוואתיות שנערכו עולה שקצב המסת הקרחונים ברכס גבוה בהרבה מהממוצע העולמי, ומחקר שפורסם ב-[[2015]] מעריך שעד שנת [[2050]] יימסו קרחוני העד של הרכס.
הסינים העריצו את יפי הנוף המשלב הרים מושלגים, יערות ירוקים, אגמים המשקפים את ההרים שסביבם, ומשוררים רבים דוגמת [[לי באי]], [[צן שן| צֶן שֶׁן]] (岑參, בפין-יין Cén Shēn{{כ}}; 770-715) ו[[לו יואו|לוּ יוּאוּ]] (陸游{{כ}} 1210-1125) ביקרו ברכס וכתבו על יופיו.
אחד מהאירופאים הראשונים שתיארשביקר ותיאר בפרטי פרטים את רכס טיין שאן היה המגלה הרוסי [[פיוטר סמיונוב טיין-שאנסקי]] בשנת [[1856]].
ב-[[21 ביוני]] [[2013]] נכללו ארבעה אזורים ב[[מחוזות סין העממית|מחוז]] [[שינג'יאנג]] בהרי טיין שאן כ[[אתר מורשת עולמית]] בשם [[שינג'יאנג טיין שאן]]. ב-[[2016]] בנוסף הוכרזו כמה אתרים בקזחסטן, קירגיזסטן ואוזבקיסטן בחלק המערבי של טיין שאן כאתר מורשת עולמית נפרד בשם [[מערב טיין שאן]].
| 