ההגנה על הפרטיות בנזיקין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור למסע פרסום |
קישוריות ע"י תבנית |
||
שורה 9:
לכל מערכת משפטית מדינתית ישנה [[חוקה]], המגדירה את הערכים הבסיסיים עליהם מושתתת המדינה, ומגבילה את כוחה כלפי העם. במרבית המדינות המודרניות, החוקה מפרטת את זכויות האדם שהמדינה מחויבת לשמור עליהן ולהעניק אותן לאזרחיה. בישראל אין מסמך מכונן אחד המהווה חוקה, אך אוסף [[חוק יסוד|חוקי היסוד]] שנחקקו לאורך השנים נחשב לחוקה כתובה.
[[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו|חוק היסוד כבוד האדם וחירותו]] הוא אחד מהפרקים המשמעותיים בחוקה הישראלית, והוא מגדיר שורה של זכויות מוגנות. הזכות לפרטיות מעוגנת {{סחפ|חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו|סעיף 7|בסעיף 7 לחוק היסוד}}, הקובע מפורשות '''"כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו"'''.
הזכות לפרטיות היא משמעותית עבור כל אדם באשר הוא אדם. היא מאפשרת לאדם מחשבה עצמאית, ועוזרת לו להרכיב את הייחוד האינדיבידואלי. הצורך במרחב אישי הוא הכרח [[פסיכולוגיה|פסיכולוגי]], ואולי אף [[ביולוגיה|ביולוגי]].
שורה 67:
==פגיעה בפרטיות מהי (סעיף 2)==
כאמור, {{סחפ|חוק הגנת הפרטיות|סעיף 2|סעיף 2 בחוק}} קובע אילו מצבים נחשבים לפגיעה בפרטיות, ומפרט 11 סעיפים של מעשים אסורים. למרות הרשימה הארוכה, ניתן לסווג את האיסורים לקבוצות של מעשים פוגעניים.
===פעולות מעקב (סעיפים 2(1)-(3))===
שורה 130:
:בשלב הראשון החוק מקנה הגנה לעניינים פרטיים, אשר כלפיהם ישנה חובת סודיות. חובת סודיות זו יכולה להתהוות בדין או בהסכם, וההסכם יכול להיות מפורש או משתמע.
:לחובת הסודיות בדין יכולים להיות מקורות רבים. בחוק הישראלי למעלה מ-100 חוקים הכוללים הוראות סודיות, אך לטענת הלם, הסעיף מתייחס רק להוראות סודיות שתכליתן הגנה על הזכות לפרטיות. כך למשל ניתן למצוא חובה כזו במקצועות בהם נדרשת רמת אמון גבוהה בין בעל המקצוע למקבל השרות (בין [[פסיכולוג]]ים <!--NoBot עובדים סוציאליים-->ו[[עובד סוציאלי|עובדים סוציאלים]] למטופליהם), בעניינים הנוגעים לאוכלוסיות חלשות (כלפי [[חולה נפש|חולי נפש]] וחוסים), ובמצבים שונים אחרים (כמו בין [[עורך דין]] ללקוחו).
:לעומת זאת, הוראות סודיות שאינן הולמות תכלית זו, אינן יכולות לגרור תביעה בגין פגיעה בפרטיות המסתמכת על סעיף זה.
שורה 155:
הגנה ספציפית מוקנית בחוק מפני פרסום תצלומו של אדם, כאשר הפרסום עלול להשפילו או לבזותו. פרסום כזה אסור אף כשהצילום נעשה ברשות הרבים.
הביטויים "השפלה" ו"ביזוי" לקוחים מלשונו של
מצב קלאסי שבו יופעל הסעיף הוא כאשר אדם מצולם כשהוא נקלע לאירוע טראומתי, ברשות הרבים ([[פיגוע טרור]], [[תאונת דרכים]]). בנסיבות אלו, בהן התקשורת מבקשת להביא לסיקור מדויק, ההגנה על הנפגעים היא חיונית.
שורה 211:
==הגנות (סעיף 18)==
לפגיעה בפרטיות יש הגדרה רחבה, אך אין די בכך שמעשה יוגדר ככזה כדי להיחשב כאסור. תחולת הזכות לפרטיות יכולה להצטמצם לרגלי זכויות אחרות ואינטרסים מוגנים אחרים, כמפורט {{סחפ|חוק הגנת הפרטיות|סעיף 18|בסעיף 18 לחוק}}.
'''דרישת תום הלב'''
שורה 311:
לבסוף, מגן החוק על פגיעה בפרטיות, כאשר היא נעשית מתוך עניין ציבורי. הגנה זו מכוונת בעיקר לפרסומים פוגעניים בעיתונות, והיא מעמתת בין הגנת הפרטיות לבין חופש הביטוי. ישנן ידיעות שפרסומן יהיה מוצדק, אף על פי שהן פוגעות בפרטיות באופן מובהק. הגנה זו מקנה לתקשורת חופש נרחב, וכל עוד מתקיים בפרסום עניין ציבורי ניתן להצדיקו. החוק מתנה את ההגנה בתנאי הכרחי - אם מדובר בפרסום, עליו להיות אמיתי ולא שקרי. הגנה זו אינה תלויה בהתנהגותו של המפרסם, ותום הלב שלו איננו נבחן כלל.
איזון דומה מתקיים
'''מהו עניין ציבורי'''
שורה 327:
===פגיעה בהסכמה===
בניגוד להגנות שהוצגו לעיל, סייג זה מהווה חלק מהגדרת הפגיעה. פגיעה בפרטיותו של אדם שנעשתה בהסכמתו איננה פגיעה ({{סחפ|חוק הגנת הפרטיות|סעיף 1|סעיף 1}}). כשם שאדם נותן הסכמה, הוא יכול גם לחזור בו מהסכמתו, אם יעשה זאת במפורש וממניעים הוגנים.
ההסכמה צריכה להינתן מתוך מודעות, ובעילות נזיקיות אחרות נדרשת אף הצהרה בכתב. עם זאת, ביחסים שבין עובד ומעביד, בעניין אוניברסיטת תל אביב, נקבע שהסכמת העובד לוותר על פרטיותו אינה ניתנת תמיד מרצונו החופשי.
שורה 383:
פקודת הנזיקין מצביעה על האפשרות הנתונה בידי הנתבע בתביעת נזיקין, לטעון שגם הנפגע אחראי לחלק מהנזק. תוצאתה של טענה כזו, אם תתקבל, היא שסכום הפיצוי יופחת, בשל האשם של הנפגע.
לפי {{סחפ|חוק הגנת הפרטיות|סעיף 4|סעיף 4 בחוק}}, מנגנון נזיקי זה חל גם דיני הגנת הפרטיות. בדרך כלל מדובר בהתנהגות שמעודדת את הפוגע לחשוב שפרטיותו של הנפגע הופקעה. כמקובל בדיני הנזיקין, בית המשפט בוחן אם התנהגותו של הנפגע חורגת מהדרך שבה היה נוהג האדם הסביר.
בבית משפט השלום נדון מקרה שבו התפרסמה תמונתו של מנשה דרוד צדיק, [[חרדי]] [[ירושלים|ירושלמי]], לצד דוכן ברחוב ב[[תל אביב]], כשמאחוריו ניבטת כרזה פרובוקטיבית של חנות. נפסק שפרסום התמונה בעיתון היה פגיעה בפרטיותו, שכן נסיבות הצילום עלולות לבזותו, אך סכום הפיצוי הופחת בשליש בשל טענת אשם תורם; האיש שותף לאשם שכן את מיקום דוכנו הוא בחר בעצמו.
שורה 431:
==לקריאה נוספת==
===חקיקה===
* {{
* הצעת חוק הגנת הפרטיות, התש"ם-1980, ה"ח 206
* {{
* {{
* {{
* תקנות הפלת"ד (מומחים), התשמ"ז-1986
* {{
* {{
* {{
* {{
* {{סחפ|חוק הגנה על חוסים|סעיף 13|סעיף 13 לחוק הגנה על חוסים,
* {{
===פסיקה===
שורה 495:
* א' שטיין, "האזנות סתר ומעקבים אלקטרוניים נסתרים כאמצעים לקידומה של חקירה פלילית וביטחונית" '''[[משפטים (כתב עת)|משפטים]]''' יד 527 (התשמ"ה)
* [[רות גביזון]], "איסור פרסום הפוגע בפרטיות - הזכות לפרטיות וזכות הציבור לדעת" '''זכויות אזרח בישראל - קובץ מאמרים לכבודו של ח' כהן''' 177 (התשמ"ב)
* דו"ח הוועדה להגנה על צנעת הפרט בראשות יצחק כהן
===ספרות לועזית===
שורה 515:
==קישורים חיצוניים==
* {{ויקיטקסט בשורה|חוק הגנת הפרטיות}}
* [http://www.justice.gov.il/MOJHeb/HaganatPratiut/default.htm המועצה הציבורית להגנת הפרטיות], גוף ציבורי העוסק בקידום ההגנה על הפרטיות בישראל
* [http://www.truste.org TRUSTe], ארגון עולמי המתווה סטנדרטים בהגנת הפרטיות ברשת האינטרנט
|