עמליה רוזנבלום – הבדלי גרסאות

למדה בניו יורק, ולה [[תואר ראשון]] בהצטיינות valedictorian ב[[פילוסופיה]] ו[[אנתרופולוגיה]] מ[[סיטי קולג' של ניו יורק]]. היא [[תואר שני|מוסמכת]] באנתרופולוגיה מאוניברסיטת הניו סקול בניו יורק ולה תואר שני נוסף בפסיכולוגיה ו[[דוקטורט]] בפסיכולוגיה חברתית - אף הם מאוניברסיטת הניו סקול בניו יורק. עבודת הדוקטורט שלה עסקה בקשר בין הגירה, אפליה והסיכון לתסמונת מתח פוסט טראומטית בקרב חיילי צה"ל. במסגרת לימודי הדוקטורט, ובטרם חזרתה לישראל השלימה רוזנבלום את הלימודים במגמה הקלינית והשתלמה בבית החולים "בית ישראל" בניו יורק במחלקה הפסיכיאטרית-גריאטרית וכן באשפוז יום.

 

 

בשנת 2004 פורסם גם ספרה הראשון, "נדמה שהכל אפשרי". בשנת [[2006]] ראה אור ספרה השני "עד קצה המושב", שתורגם לגרמנית, (הוצאת BELTZ), איטלקית (הוצאת SALANI) וסינית, וזכה ב[[פרס זאב לספרות ילדים ונוער]]. בשנת [[2007]] התפרסם ספרה השלישי "ללא מלים: התרבות הישראלית בראי השפה", אותו כתבה עם [[צבי טריגר]]. ביוני 2014 ראה אור ספרה הרביעי "זאת עם הכתם השחור" (הוצאת זמורה ביתן), אף הוא רומן לבני הנעורים, שעוסק בהשפעתם של גירושים על ילדים, ראה אור בגרמניה ב-2016 בהוצאת BELTZ.