סימן טוב בנימין – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 10:
בדוחות העלה ספקות להסבר כי מדובר בתרגיל ובין העובדות שהצביע עליהן היה לא ברור מדוע דואגים המצרים לליבוי אוירת מלחמה באמצעי התקשורת כאשר מדובר בתרגיל בלבד וכי לא ברור מדוע צריכים המצרים להעביר ציוד גישור וצליחה בהיקף כזה לקו התעלה לצורך התרגיל{{הערה|דוח [[ועדת אגרנט]] כרך שני, עמ' 374}}.
 
מפקדו, סגן אלוף דוד גדליה, קצין המודיעין של [[פיקוד דרום]], ראה סתירה בין דו"חות שחיבר בנימין לבין עמדת [[חטיבת המחקר|חטיבת המחקר של אגף המודיעין]], שחוברה על ידי [[יונה בנדמן]], ובחר לקבל את עמדתו של בנדמן. גדליה לא העביר בדו"חות את השאלות לגבי הגורמים לכוננות המצרית ומיתן את דברי בנימין, ובכך נוצרה לאלוף הפיקוד, [[שמואל גונן]], הצגה חסרה של היערכות המצרים{{הערה|שם=מלמ|[http://malam.cet.ac.il/ShowItem.aspx?ItemID=c8134b6c-dc5a-4407-b222-4561907bf16a&lang=HEB צוואר הבקבוק של המודיעין ב-1973], המרכז למורשת המודיעין}}.
 
בימים בין ה-3 באוקטובר ל-6 באוקטובר היה בנימין בחופשת מחלה.
 
לא רק שדיווחיו לא נמסרו, אלא שמשום שהביע דעות עצמאיות ולא מקובלות הוא היה צפוי לעונש. הממונה עליו הודיע לו, כי ביום ראשון הוא ייכנס לכלא{{מקור}}, אך למרבה האירוניה המלחמה שעליה התריע דחתה את ביצוע הדבר. ב-[[25 באוקטובר]], לאחר הסכם הפסקת האש, הודיע האלוף גונן לקצין הסגל של פיקוד הדרום, כי הקצין בנימין מודח "בשל התנהגות לא הולמת תחת אש", ובאוזני קצין אחר תמה מדוע לא הגיע הקצין הסורר לכלא.{{מקור}}
 
בנימין העיד בפני ועדת אגרנט במאי 1974, לאחר פרסום הדוח החלקי הראשון, ונחקר אודות סתירות לכאורה בין הנימה הנחרצת של העמוד הראשון בדו"ח המ-3 באוקטובר לבין התוכן בשאר עמודי הדו"ח אשר רואים פנים לכאן או לכאן באשר לסיכויי מלחמה לעומת תרגיל. נוסף, העמוד הראשון היה שונה משאר העמודים בצורתו והדיו בו נכתב והעדר הערות של סא"ל דוד גדליה. בנימין אף הורה לפקודו לשרוף את העותק המקורי. בסופו של דבר הועדההוועדה לא קבעה באופן נחרץ אם הדף הראשון זויף או לא אך החליטה כי המלצתה לגבי הדחת גדליה מתפקיד מודיעין (שנעשתה עם פרסום הדוח החלקי) לא תלויה בכך{{הערה|דוח [[ועדת אגרנט]] כרך שני, עמ' 386}}.
ב-[[25 באוקטובר]], לאחר הסכם הפסקת האש, הודיע האלוף גונן לקצין הסגל של פיקוד הדרום, כי הקצין בנימין מודח "בשל התנהגות לא הולמת תחת אש", ובאוזני קצין אחר תמה מדוע לא הגיע הקצין הסורר לכלא.{{מקור}}
 
דיווחיםדיווחיו של בנימין אלה והטיפול בהם נזכרו אףהוזכרו בדו"חות של [[ועדת אגרנט]], כדוגמה לנורמות שהונהגו באמ"ן שלא אפשרו ערעור על הנחות שגויות, עד שהיה מאוחר מדי.
 
בנימין העיד בפני ועדת אגרנט במאי 1974, לאחר פרסום הדוח החלקי הראשון, ונחקר אודות סתירות לכאורה בין הנימה הנחרצת של העמוד הראשון בדו"ח ה-3 באוקטובר לבין התוכן בשאר עמודי הדו"ח אשר רואים פנים לכאן או לכאן באשר לסיכויי מלחמה לעומת תרגיל. נוסף, העמוד הראשון היה שונה משאר העמודים בצורתו והדיו בו נכתב והעדר הערות של סא"ל דוד גדליה. בנימין אף הורה לפקודו לשרוף את העותק המקורי. בסופו של דבר הועדה לא קבעה באופן נחרץ אם הדף הראשון זויף או לא אך החליטה כי המלצתה לגבי הדחת גדליה מתפקיד מודיעין (שנעשתה עם פרסום הדוח החלקי) לא תלויה בכך{{הערה|דוח [[ועדת אגרנט]] כרך שני, עמ' 386}}.
 
אלוף [[שלמה גזית]], שהחליף את אלוף [[אלי זעירא]] כ[[ראש אמ"ן]] בעקבות ועדת אגרנט, מיסד מה שכונה "נוהל סימן-טוב", לפיו כאשר קצין חולק מהותית על מפקדיו לגבי התרעה מודיעינית, הוא רשאי לפנות למפקד בכיר יותר, כולל ראש אמ"ן.{{הערה|שם=מלמ}}
 
עדויותיהם של סגן בנימין וחיילים נוספים מחילמאגף המודיעין שהבחינו בסימני המלחמה, הפכו בעיני רבים לסמל לכישלון של [[אמ"ן]] שהעריך כי יש [[סבירות נמוכה]] למלחמה עם [[ישראל]].
 
לאחר המלחמה שירת בנימין כקצין מודיעין ב[[אוגדה 162]]. במהלך שירותו קיבל את פרס החשיבה היוצרת ע״ש עוזי יאירי והתקדם לדרגת אלוף משנה. בשנת 1987 השתחרר מצה"ל.