שיכון צמרת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הגהה |
מ תיקון קישור |
||
שורה 3:
השיכון הוקם על 13 דונם של נכסי נפקדים בצפון תל אביב ליד [[כיכר המדינה]] ויועד לפקידי ממשלה. ביולי 1951 פורסם בעיתונות שהשטח חולק ל-26 מגרשים וניתן במחיר מוזל לפקידים בכירים בשירות המדינה שהיו אחראים על הרכוש הנטוש. רשימת מקבלי המגרשים כללה את [[פנחס לבון]] (שטען ששמו הוכנס ללא ידיעתו ודרש שיוצא מהרשימה){{הערה|שם=מייזלס56|{{מעריב|מ. מייזלס|שיכון צמרת במהדורה שנייה|1956/08/01|00206}}}}, [[מזכ"ל ההסתדרות]] [[מרדכי נמיר]], קלרה אהרונוביץ אשתו של [[זלמן ארן]], [[דוד הורוביץ]] שהיה מנכ"ל [[משרד האוצר]] שניהל את נכסי הנפקדים, האפוטרופוס לנכסי נפקדים דב שפריר, האפוטרופוס לנכסי נפקדים משה פורת, המפקח על נכסי נפקדים חיים רייזל, מרדכי זגגי החשב הכללי, ד"ר יצחק בזנר ממשרד האוצר, אלכסנדר גל, צבי פריהר, ראש מינהל התכנון [[אריה שרון]] ועוזר ראש מנהל התכנון [[יצחק פרלשטיין]]{{הערה|{{הבוקר||האפוטרופוס חילק רכוש נטוש בין מקורביו בממשלה ובמפא"י|1951/07/13|00114}}}}, מילמן גיסו של דב שפריר.
[[ועדת הכספים]] של הכנסת דרשה ממבקר המדינה לבדוק את הנושא{{הערה|{{הצופה||וועדת הכספים מבקרת קשה|1951/08/03|00109}}}}. בעקבות הפרסומים שהיו בעיצומן של [[הבחירות לכנסת השנייה]] דרשה [[מפא"י]] מאנשיה לוותר על ההשתתפות בפרויקט וחלק מהמשתכנים אכן ויתרו על ההשתתפות. השאר עמדו על כך שיקבלו את המגרשים שלטענתם רכשו במחיר מלא ובאוגוסט 1953 פסק [[פנחס רוזן]], שנקבע כ[[בוררות|בורר]] בעניין, שהרוכשים יקבלו מגרשים קטנים יותר תמורת 35 ל"י לדונם. שטח נוסף נמכר בסמיכות לשטח הראשוני לעובדי עיריית תל אביב, עובדי האפוטרופוס ועובדי משרד המסחר והתעשייה. שטח זה נודע כשיכון זבדיאל{{הערה|{{מעריב||אושר שיכון צמרת|1953/04/09|00315}}}}. על מכירת השטח הנוסף הוציא [[מבקר המדינה]] דו"ח ביקורת שביקר את המכירה{{הערה|{{דבר||פרשת שיכון זבדיאל|1957/02/17|00307}}}}{{הערה|{{שערים||מה קרה בשיכון זבדיאל?|1957/02/18|00200}}}}.
בשנת 1962 הציע [[יוסף ויץ]] לרשום את המגרשים על שמות הקונים{{הערה|{{חרות|יצחק דיש|"שיכון הצמרת" יירשם על שמות המשתכנים|1962/07/03|00600}}{{ש}}{{מעריב||תגובה שלילית בענין "שיכון הצמרת"|1962/07/03|01411}}}}.
| |||