הפלישה המונגולית לאירופה – הבדלי גרסאות

סובוטאי הזהיר מפני בולגריה של הוולגה, כוח משמעותי, שעלול לסכן את האגף של הצבא היוצא לכיבוש באירופה. נעשו ההכנות הנדרשות וב-[[1236]], לאחר שההכנות עלו יפה, יצאו דרומה מונגקה ובודז'ק, כדי לתקוף את השבטים באזור [[וולגה]] התחתונה. מונגקה ובודז'ק פרסו את כוחותיהם כדי להקיף את השבטים הדרומיים ואלה נמלטו אל אי על נהר הוולגה, שם הרגישו עצמם בטוחים, אך לא לקחו בחשבון שרטון, שאפשר לפרשים המונגוליים לחצות את המים ולהגיע לאי. המונגולים שחטו את כל הנמלטים אל האי. בו זמנית יצא צפונה, למערכה נגד הבולגרים, כוח מונגולי בפיקודם של באטו חאן וסובוטאי{{הערה|Robert Marshall, Storm from the East: From Ghengis Khan to Khubilai Khan, University of California Press, Berkeley Los Angeles, 1993. עמודים 90 - 91 {{אנגלית}}}}. כוח זה שם מצור וכבש את ערי הבולגרים, [[בילר]], [[בולגאר]], [[סובאר]], [[ז'וקאטאיי]] וערים נוספות. המונגולים השלימו את כיבוש בולגריה של הוולגה, הרסו ערים והעבירו אוכלוסיות, חילקו את הארץ לדוכסויות והכפיפו אותה לניהולם. הכוח הצבאי האדיר, שהתפנה מכיבוש בולגריה של הוולגה, יצא כעת למשימות חדשות.

 

[[קובץ:Kozelsk siege.JPG|ממוזער|200px|שמאל|מצור [[קוזלסק]]]]

בסתיו 1237 תקפו המונגולים את [[הדוכסות של ריאזין]] והנחילו מפלה לחיל החלוץ של צבא ריאזין. ב-11 בדצמבר הצבא המונגולי שם מצור על בירת הדוכסות, העיר [[ריאזין]], אולם המגינים הצליחו להדוף את ההתקפות. מכונות המצור, שהביאו המונגולים, פרצו את חומות העיר ביום 21 בדצמבר. במהלך שישה ימי קרבות הרגו המונגולים את כל תושביה והחריבו את העיר לחלוטין. ההרס היה גדול כל כך עד שבנייתה מחדש של העיר ריאזין בוצעה באתר חדש, במרחק 55 קילומטרים מהמיקום הקודם - העיר ההרוסה לא שוקמה. הכוח המונגולי, שסיים את כיבוש ריאזין, נכנס לשטח של [[נסיכות ולדימיר]].