העלייה ההמונית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Orielno Bot (שיחה | תרומות) |
|||
שורה 46:
== ותיקים ועולים: אלה בעיני אלה ==
[[קובץ:Bhd4-olim.JPG|שמאל|ממוזער|250px|קליטת עלייה ב[[צה"ל]]. חיילים עולים לומדים עברית במסגרת ה[[טירונות (צה"ל)|טירונות]] ב[[בה"ד 4]] בשנות ה-50.]]
"ישראל רוצה בעלייה, אך הישראלים אינם רוצים בעולים". אמירה זו, שיוחסה ל[[גיורא יוספטל]], ראש מחלקת הקליטה של [[הסוכנות היהודית]], משקפת היטב את יחסם של חלק מהוותיקים בישראל לעולי העלייה ההמונית בעשור הראשון, יחס של הסתייגות מופגנת, אם לא עוינות, שעמד בסתירה בולטת לעקרונות מסורתיים ב[[יהדות]] כמו "כל ישראל חברים" או "כל ישראל ערבים זה לזה", וכמובן בניגוד לעקרונות קיבוץ הגלויות והעלייה החופשית שמצאו את ביטויים ב[[מגילת העצמאות]] וב[[חוק השבות]].
הסתייגותם של הוותיקים הופנתה כלפי [[ניצולי השואה]] מאירופה, וביתר שאת כלפי העולים מארצות האסלאם - יוצאי [[צפון אפריקה]], [[עיראק]], [[תימן]] ו[[טורקיה]]. העולים מארצות האסלאם, ובמיוחד אלה מצפון אפריקה, נחשבו על ידי רבים מהממסד הקולט בישראל לפרימיטיביים, ל'חומר אנושי' גרוע ולחסרי [[תרבות]]. יחס זה כלפי העולים היה נחלת הפוליטיקאים, אנשי הרוח ואפילו [[עיתונות]] התקופה.
שורה 64:
הרצון להטמיע במהירות את העולים החדשים בקרב התושבים הוותיקים הוביל להנהגת [[החינוך האחיד]], שנועדו במקור להקנות לילדי העולים [[השכלה]] בסיסית וכן מושגי יסוד ב[[ציונות]] ובתולדות העם והארץ. עד מהרה החלו להשמע טענות ששליחי המדינה (שהיו בדרך כלל מתנדבים) עוסקים ב[[כפייה אנטי דתית]] ובגזיזת פאות של ילדי העולים. המחאה שקמה בעקבות טענות אלה הביאה לביטולו של החינוך האחיד.
בידי המוסדות שהופקדו על קליטת העולים הצטברו סמכויות מפליגות בכל האמור בסיפוק צורכיהם של העולים, כמו [[דירה|דיור]] ו[[תעסוקה]]. בכך הוענקה למוסדות אלה עוצמה רבה, שכן העולים הפכו תלויים בהם בחייהם היומיומיים ובצורכיהם המיוחדים כאחד. עוצמה זו של מוסדות הקליטה חיזקה במיוחד את [[מפא"י]], שהייתה אז ה[[מפלגה]] השלטת במוסדות המדינה ובכלל זה גם במוסדות הקליטה. העולים, לעומת זאת, היו נטולי כוח פוליטי. דבר זה היה נכון במיוחד לגבי עולי המזרח שהיו אף מנותקים מרשתות חברתיות בעלות ערך. התלות של העולים במוסדות הקולטים אף התחזקה בשל העובדה שרוב העולים באו ללא [[הון]], בלא מקורות למימון קליטתם ובלא מקצועות נדרשים בארץ. למדיניותם ולאופי פעילותם של העומדים בראש מערכת הקליטה הייתה עשויה להיות השפעה מכרעת על עמדותיהם הפוליטיות של העולים, והם אכן פעלו לא רק כממונים על קליטת העולים אלא השתדלו גם לפעול בהתאם לאינטרסים הפוליטיים-מפלגתיים אותם ייצגו.
בשנים [[1948]]–[[1955]] הגיעו למעלה מ-110,000 עולים שכושר עבודתם היה מוגבל מאוד או שהיו נטולי כושר עבודה והם היו כ-15% מכלל העולים שהגיעו בשנים אלה. גם אלה שהיו מסוגלים לעבוד נתקלו בהיצע עבודה נמוך ולא מקצועי, כך שמספר ה[[אבטלה|מובטלים]] רק הלך וגדל. עולים רבים הגיעו כשהם חולים ב[[מחלה|מחלות]] כרוניות או נכים. מערכת הבריאות במדינה לא הייתה ערוכה לטפל במספר כה גדול של חולים ונכים בגלל מחסור חמור במקומות אשפוז, בצוותים רפואיים וב[[תרופה|תרופות]], ושירותי הבריאות עמדו על סף התמוטטות. בין העולים נמצאו משפחות רבות ללא מפרנס ואלה נזקקו לעזרתם של השירותים הסוציאליים, אולם בשל המחסור במשאבים, הן משאבי כוח אדם והן משאבים כספיים, לא היה אפשר להעניק להם את השירותים שנדרשו.
| |||