ייהרג ואל יעבור – הבדלי גרסאות

 

===איסור שפיכות דמים===

קיים איסור על [[רצח]] בכוונה תחילה, גם אם הדבר נעשה ב[[אונס (הלכה)|אונס]]. עם זאת, אם כופים על אדם להשליך אותו על תינוק במטרה שהתינוק יתרסק וימות, אין מחויב האדם למסור את נפשו כדי שלא יהרגו את התינוק על ידי גופו, מכיוון שהנימוק האוסר על האדם להרוג גם אם הדבר כרוך במותו, הוא "מאי חזית דדמא דידך סמיק טפי", כלומר - אין דמו חשוב יותר משל השני, ולכן אין לו זכות להרוג את השני כדי למנוע את הריגתו הוא. לפי סיבה זו, אין על האדם למסור את נפשו כדי שלא יהרגו תינוק על ידו, מכיוון שגם כאן עומד השיקול האומר שדמו של התינוק אינו סמוק יותר מדמו הוא, ואין עליו להכריע בין השנים, אלא עליו לשבת ולמנוע עצמו מלעשות מעשה, ואם זרקו אותו על התינוק, אין דמו של התינוק סמוק מדמו הוא{{הערה|[[תוספות]] [[פסחים]] כ"ה ע"ב.}}.

 

רבי [[חיים סולובייצ'יק]]{{הערה|[[חידושי רבנו חיים הלוי]] הלכות יסודי התורה.}} מסביר כי גם ללא נימוק זה לא היה על האדם ליהרג כדי שלא יהרגו את התינוק על ידי גופו, מכיוון שכאשר משליכים את האדם על התינוק אין האדם נחשב לרוצח כלל, והוא רק כאבן וכעץ ביד מי שמשליך אותו שהוא הרוצח. רבי חיים מסביר, כי אכן באופן זה אין צריך להיתר של "מאי חזית", והיתר זה נחוץ, לו יצוייר שהוא היה נחשב לרוצח על ידי השלכתו על התינוק, שגם אז לא היה צריך למסור את נפשו, מכיוון שהכלל של "מאי חזית" אומר שאין עליו להכריע כלל בין דמו לבין דם השני, וישב ולא יעשה מעשה.

 

איסורי [[איסור עריות|גילוי עריות]] מהתורה, שעונשם [[כרת]] או [[מיתת בית דין]], כמו עם [[אשת איש]] או [[איסור משכב זכר|משכב זכר]], הם בגדר ייהרג ואל יעבור.

 

מבחינה הלכתית נחלקו הראשונים האם במקרה שחובה למסור את הנפש מותר להתאבד כדי למנוע זאת{{הערה|1=[[דעת זקנים מבעלי התוספות]], בראשית ט' ה', [[ריטב"א]] עבודה זרה, י"ח א', [[תוספות]] פסחים מ"ה, [[רמב"ן]] במלחמות ה' סנהדרין יח, [[ארבעה טורים|טור]] ו[[בית יוסף]] [[יורה דעה]] סימן קנ"ז. ראו גם שו"ת [[אפרים אשרי|ממעמקים]] חלק א' סימן ז', על תשובה הלכתית בזמן השואה בעניין זה.}}. בעלי ה[[תוספות]] מסבירים את המעשה בגיטין בכך שהילדים חששו שיענו אותם ויכריחו אותם לעבור עבירה (כמו [[חנניה מישאל ועזריה]] שלדעת חלק מהפרשנים קפצו מעצמם לאש כי פחדו שיענו אותם ויעבדו [[עבודה זרה]]), או בגלל שאם לא היו מתאבדים לא היו הורגים אותם אלא אונסים אותם. מדברי גמרא זו (ולפי פרשנות התוספות{{הערה|1=יש שניסו ללמוד גמרא זו, שחששו שיענו אותם והעדיפו למות, וכן יש לומדים הסבר במעשהו של [[שאול]] שהתאבד מחשש שהפלשתים יתעללו בו. ראו [http://olamot.net/shiur/%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9-%D7%94%D7%A9%D7%9D כאן] באריכות.}}) למדו חלק מהפוסקים ראיה לשיטות שמותר להתאבד בשביל שלא לעבור עבירות, ואף על עבירות שאין עליהן חיוב למסור את הנפש{{הערה|[[מנחם רקנאטי|רקנאטי]] דיני תשובה אות סט., [[יעקב עמדין|יעב"ץ]] בספר מגדל עוז, עליית האמונה אות כ"ד. עם זאת אף לשיטות אלו, ייתכן שההיתר מסויג רק ל[[שעת השמד]], כיוון ששלא בשעת השמד לדעת ה[[רמב"ם]] (הלכות יסודי התורה, ה' ד') וה[[רמב"ן]] (מלחמות ה' סנהדרין יח) אסור אף למסור את הנפש ווודאי לא להתאבד, ואף החולקים ([[תוספות]] עבודה זרה כז ב, [[רא"ש]] עבודה זרה סימן ב, אות ט', [[סמ"ק]] מצווה ג', [[רבנו ירוחם]] נתיב י"ח, חלק ג', דף קסה עמודה ד') דיברו רק על מסירות נפש ולא על התאבדות.}}.

 

 

שלוש מצוות אלו נמצאות ב[[עשרת הדיברות]], וה[[תלמוד]] ב[[מסכת סנהדרין]] לומד שאין לעבור עליהן בכל מקרה. הן גם נכללות ב[[שבע מצוות בני נח]], כלומר כל בני האדם מצווים על קיומן.

 

 

 

 

==ענישה==

אדם שנוהג בניגוד להלכה ועובר על אחת משלוש מצוות ייהרג ואל יעבור במקרה של פיקוח נפש, לא נענש בעונש הקבוע לעבירה, אך נחשב כמי שחילל שם שמים.

 

 

 

 

 

סיפור נוסף ב[[תלמוד]]{{הערה|{{בבלי|כתובות|סז|ב}}.}}, הצופן בחובו רעיון מוסרי דומה הוא על ה[[אמורא]] מר עוקבא, אשר יחד עם אשתו הסתתר בתנור לוהט, כדי להקפיד על מתן צדקה בסתר ולמנוע מעני שלו תרם כסף לראות אותו, שמא יתבייש.

 

===גזל===

 

 

 

==בתקופה המודרנית==