אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שתי שקל |
מ שוחזר מעריכות של אביהו (שיחה) לעריכה האחרונה של Renamed user akdllvjbhlnbjfl |
||
שורה 2:
'''אָבוֹת אָכְלוּ בֹסֶר וְשִׁנֵּי בָנִים תִּקְהֶינָה''' הוא [[ניב (ביטוי)|ניב]] המביע סוגיה [[דת]]ית-[[פילוסופיה|פילוסופית]] מרכזית ב[[יהדות]] ובדתות אחרות, אשר דנה ב[[ענישה]] של צאצאים על [[חטא]]י אבותיהם. בניב זה אכילת ה[[הבשלה|בוסר]] משולה לחטא, וקהות ה[[שן|שיניים]] לעונש.
משמעותו של פסוק זה, המוזכר ב{{תנ"ך|ירמיהו|לא|כח}} וב{{תנ"ך|יחזקאל|יח|ב}}, היא שבנים נושאים בעונש על ה[[עבירה|עוונות]] של אבותיהם. זהו משפט מוסרי הדן באחריות של בנים כלפי חטאים שחטאו אבותיהם. במשפט זה מוחים הנביאים על תפיסת הרווחת בעם, ששוב אין סיכוי לשנות את גורל החורבן שנגזר בעטיים של מעשי אבותיהם, שמקורה בפסוק:"פוקד עוון אבות על בנים, על שלשים ועל רבעים לשנאי" מתוך
הסוגיה הזאת מערערת את יסודות תפיסת [[תורת הגמול]], על ידי הרחבת גבולות ה[[אחריות אישית|אחריות]] מעבר לאחריות האישית של האדם על מעשיו, ובהתאם לכך הצגת האפשרות של ענישה על מעשים שביצע אחר – אחד האבות.
| |||