הקוסם מארץ עוץ – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ שימש
שורה 130:
* '''עיר האזמרגד''' - בעיר האזמרגד כל התושבים והמבקרים נאלצים להסתובב עם [[משקפיים]] שהעדשות שלהם ירוקות ובוהקות ולכן העיר נראית להם כאילו עשויה כולה מ[[אזמרגד]] ומיהלומים למרות שהיא פשוט עשויה מ[[סלע|אבן]]. באותה התקופה החל השימוש ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] מ[[נייר]] בארצות הברית שצבעו הוא [[ירוק]] בדיוק כמו עיר הברקת, כמו עיר הברקת גם הכסף עצמו בעצם לא שווה כלום באופן פיזי כי הוא עשוי מנייר וכאן באה השוואה בין עיר האזמרגד שלא שווה כלום אבל נראית לכל ארץ עוץ כעיר עשירה, לכסף האמריקני שלא שווה כלום אבל מקובל לחשוב שהוא שווה הרבה מאד.
* '''הבדלנות האמריקאית''' - תושבי ארץ עוץ לא עוזבים את ארצם ולא מטיילים בארצות אחרות המקיפות אותה, ישנה תאוריה שלפיה באום מבקר כאן את הבדלנות שהייתה בארצות הברית באותן שנים שלא התערבה במה שקורה באירופה ובארצות אחרות ועסקה רק בעצמה.
* '''[[המכשפה הרעה מהמערב]] והקופים המכונפים''' - יש חוקרים הרואים במכשפה המרשעת מן המערב מטפורה למערב האמריקאי. אם כך הדבר, הקופים המכונפים במערב הם מטפורה ל[[אינדיאנים]]. מלך הקופים המכונפים מספר לדורותי: "פעם היינו עם חופשי, חיינו באושר ביער הגדול, מעופפים מעץ לעץ, אוכלים פירות ואגוזים ועושים כרצוננו מבלי לקרוא לאף אחד אדון. [...] זה היה לפני שנים רבות, הרבה לפני שהקוסם בא מתוך העננים כדי לשלטלשלוט בארץ הזאת".
* '''מוטיב הבית''' - יש הטוענים כי הבית בסיפור זה משמש באופן כללי ככלי פוליטי. דורותי מייצגת את החברה האמריקאית שמחפשת את הדרך הנכונה - הדרך הביתה. כמו כן, הבית מסמל מרחב פרטי; הוא מכיל פרטים המאפיינים את האדם החי בביתו ומסייע בזיהויו, ועיצוב הבית משקף את המתחולל בנפשו. ביתו של אדם הוא מבצרו, והוא מקנה לאדם יציבות ביטחון והגנה. דורותי אינה מרגישה מוגנת בביתה מפני שהבית אינו יציב, וכך סופת ציקלון עלולה למוטטו. מטרת המסע של דורותי היא השגת בית שבו היא תרגיש בטוחה. בנוסף, הנעליים מסמלות את כוחה של המכשפה, ומנגד הבית מוחץ אותה; הבית הוא חלל צר שבו מרחב מוגבל לתנועה, כנגד הנעליים המסמלות יציאה למסע והליכה במרחבים, וכך דורותי יוצאת למסע הביתה שכולו נערך בעזרת אותן נעליים. מסעה לביתה מוביל את ידידיה למצוא כל אחד את זהותו האמיתית ואת מרחבו האישי - ביתו, שם כל אחד מפגין את תכונותיו, אשר חיפש ומצא בעצמו. דורותי בנעליים האסורות שהנהיגה את המסע, חוזרת בסיומו לאותו בית אפרורי ממנו יצאה ומכריזה - "אין כמו הבית" ("There is no place like home").
*