התפלה – הבדלי גרסאות

[[כווית]] היא המדינה הראשונה שבנתה מפעל התפלת מי ים גדול ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]], והיא המדינה היחידה המשתמשת בשיטה זו גם ל[[חקלאות]] ולא לשתייה בלבד. מתקן ההתפלה הגדול בעולם כיום נמצא ב[[איחוד האמירויות הערביות]], אשר כושר ההתפלה השנתי שלו עומד על כ- 230 מיליון מ"ק.

 

== בישראל ==

{{ערך מורחב|התפלה בישראל}}

[[משק המים בישראל|מאזן המים של ישראל]] הוא שלילי, כלומר המדינה משתמשת ביותר מים מכמות ה[[גשם]] הממוצעת. מיום הקמתה של מדינת ישראל לא חדלה סוגיית המחסור במים בארץ הצחיחה להטריד את קברניטיה, ועל כן חיפשה ישראל מאז ומתמיד פתרון לבעיית המים כשרעיון ההתפלה עומד בבסיס רוב התוכניות.

 

בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 הוקם ב[[אילת]] מתקן להדגמת תהליך זרחין שהומצא על ידי [[אלכסנדר זרחין]], ושהיה מבוסס על [[הקפאה|הקפאת]] חלק ממי הים המוזנים למתקן הנמצא תחת [[ואקום]], הפרדת ה[[קרח]] הנוצר מהתמלחת הנותרת והתכתו לקבלת מים מותפלים, שכן הקרח הקופא אינו מכיל מלח. תהליך זה הסתבר כלא יעיל (אף על פי שאלכסנדר זרחין חלק על מסקנה זו) ונזנח. ה[[משאבה|מדחס]] שהיווה את לב המתקן, שימש כחלק מרכזי במתקני זיקוק אדים דחוסים שיוצרו על ידי החברה המקימה ששמה שונה בהמשך ל-"איי. די. אי. טכנולוגיות". חברה זו הקימה בעולם מתקני התפלה בשיטות שונות. בתחילת [[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה-70]] הקימה החברה באילת מתקן התפלה שפעל על עקרון הזיקוק הרב שלבי. מתקן זה פעל בהצלחה מספר שנים כשהקיטור הדרוש להנעתו התקבל מדוד קיטור ייעודי שהיווה ממתקן זה.

 

החלטת הממשלה מיוני [[2008]] (מספר 3533) קבעה כי יש להגדיל את היקף התפלת מי הים בישראל מ-505 מלמ"ש, עד שנת 2013, ל-750 מלמ"'ש, עד לשנת 2020.