פיל מלחמה – הבדלי גרסאות

'''פיל מלחמה''' היה נשק חשוב שהיה נפוץ ב[[העולם העתיק|עולם העתיק]] וב[[ימי הביניים]] ב[[המזרח התיכון|מזרח התיכון]] וב[[המזרח הרחוק|מזרח הרחוק]]. ב[[פיל]]ים נעשה שימוש בעיקר לצורך [[הסתערות]] על האויב, מחיצתו ושבירת שורותיו, ולעתיםולעיתים מוקמו על הפיל [[קשת (מקצוע)|קשתים]]. נעשה שימוש בפילים זכרים בלבד משום שהללו היו יותר מהירים ואגרסיביים ומשום שהנקבות נטו לברוח למראה נקבות אחרות.

ב[[ימי הביניים]], נעשה שימוש בפילים לעתיםלעיתים נדירות. [[קרל הגדול]] לקח את פילו, [[אבול-אבעס]], כשיצא למלחמה בדנים בשנת [[804]] לספירה. ה[[צלבנים]] איפשרו ל[[פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה|פרידריך השני]], קיסר [[האימפריה הרומית הקדושה]], לשבות פיל ב[[ארץ ישראל]]. בפיל נעשה שימוש מאוחר יותר בקרב על [[קרמונה]] ב-[[1214]].

הסתערות של פילים יכלה להגיע למהירות של 30 [[קילומטר לשעה]], ובניגוד ל[[פרשים]], חיל רגלים החמוש ב[[כידון|כידונים]] לא היה יכול לעצרם. עוצמתם הייתה כוחם הגולמי אשר בעזרתה התנגשו בשורות האויב, דרכו ומחצו כל שעמד בדרכם תוך נדנוד חטיהם. אלו שלא נמחצו הועפו לצדדים או אולצו לנוע אחורנית. מעבר לכך, ה[[אימה]] שהפילים השרו בליבותיהם של אלו שלא היו רגילים להילחם בהם (כמו הרומאים), גרמה לאויב לעתיםלעיתים להישבר ולברוח רק למראה ההסתערות, פרשים היו לא בטוחים גם הם משום ש[[סוס]]ים אשר לא הורגלו לריח הפילים נבהלו בקלות. עורם העבה של הפילים הקשה מאוד על חיסולם או ניטרולם, וגובהם ומסתם הקנו הגנה לרוכבם. אולם, הם נטו להיכנס ל[[בהלה]] בקלות: לאחר ספיגת פציעות קלות, או לאחר מות רוכבם הם פתחו בריצת אמוק תוך פגיעה ללא הבחנה בניסיונם לברוח משדה הקרב. הנסיגה המבוהלת יכלה ליצור אבדות כבדות לשני הצדדים הלוחמים. כך, למשל, מנעה בהלת הפילים נסיגה מסודרת של [[פירוס]] וצבאו מהעיר ארגוס {{ציטוט|תוכן=יש מהם שלא שמעו כשצעק אליהם שייסוגו, אך גם אלו שבקשו לעשות כדבריו מנעום מזאת אותם הזורמים מאחוריהם דרך השער. כי הגדול שבפילים נפל לרוחב השער, והיה מוטל שם כשהוא נוהם ומעכב את המבקשים לסגת. ופיל אחר, ניקון שמו, אחד מאלה שנכנסו תחילה לעיר, חיפש את רוכבו שנפל מעליו מחמת פצעיו כדי להחזירו למקומו, והוא הסתער על אלה שבקשו לצאת וערבב בדחיפותיו אוהבים ואויבים כאחד, והם נפלו זה על גבי זה. משמצא את גופת אדוניו תפסו בחדקו והניחו לרוחב שתי שיניו וחזר לאחוריו כמשוגע ורמס את כל הנתקלים בו. ובעוד הם מעוכים ולחוצים זה לזה לא יכול אף אחד מהם לעשות כלום למען עצמו, אלא ההמון כולו התנועע והתנודד כגוף מרותק אחד לכאן ולכאן.|מקור=פלוטארכוס, שם}}

החיילים הרומאים ניסו לעתיםלעיתים קרובות לפגוע ב[[חדק]] הפיל, דבר אשר גורם לו [[בהלה]], ואם התמזל מזלם של הרומאים, לבריחתו בחזרה לשורות האויב.

במלחמות הפוניות, פילי המלחמה היו חמושים היטב והרכיבו על גבם מגדל, הקרוי הוודא, וצוות של שלושה אנשים: קשתים או מטילי [[כידון|כידונים]]; לעתיםלעיתים היו מצמידים לחטי הפיל [[חרב פילים]] שהפכה אותו לקטלני אף יותר. הפילים קדומים היו קטנים ממקביליהם האפריקנים או האסייתים לא היו מסוגלים לשאת מגדל ונשאו שניים או שלושה אנשים בלבד. צוות זה כלל, בנוסף לאלו, גם "נהג" אשר תפקידו קרוי [[מאהוט]]. מוצאו של המאהוט היה בדרך כלל נומידי ([[אלג'יריה]] של היום) ותפקידו היה לשלוט על החיה. המאהוט היה מצויד גם ב[[פטיש]] ו[[אזמל]] אשר נועדו לחדור ל[[עמוד השדרה]] של החיה ולחסלה במקרה שהיא נתפסת בשיגעון. יש המשווים את הפילים ל[[טנק]]ים אולם תפקודם הטקטי שונה במידה ניכרת ואין בסיס להשוואה זאת.