ספנסר פרסיבל – הבדלי גרסאות

ב-[[1809]] חגג [[ג'ורג' השלישי, מלך הממלכה המאוחדת|המלך ג'ורג' השלישי]] יובל שנים לעלייתו לכס המלכות. בסתיו שלאחר מכן הוא החל להראות סימנים שמחלתו שלקה בה ב-[[1788]] מתעוררת שנית. האפשרות לחזור לשלטון [[עוצר (שליט)|עוצרות]] לא קסמה לפרסיבל, שכן הנסיך מויילס, המועמד להיות עוצר, היה אוהד של הוויגים ונטר טינה לפרסיבל על התמיכה שהעניק בזמנו זה האחרון לנסיכה קרוליין. פעמיים התפזר הפרלמנט בנובמבר [[1810]] לאחר שרופאי המלך נתנו תחזית אופטימית בנוגע להחלמתו של המלך. בדצמבר שמעו ועדות נבחרות מטעם שני בתי הפרלמנט דיווחים מהרופאים ובסופו של דבר כתב פרסיבל לנסיך מויילס שהוא מתכנן להגיש חוק עוצרות. כמו בחוק שהוגש ב-1788, היו גם בזה החדש מגבלות על כוחו של העוצר. הוא היה מוגבל באפשרות להעניק תוארי אצולה וסמכותו למנות אישים למשרות ולהעניק הקצבות כספיות הייתה מוגבלת לשנה. כמו כן הייתה המלכה אחראית על הטיפול במלך ורכושו הפרטי של המלך היה מנוהל על ידי נאמנים.

 

 

המגבלות על סמכויותיו של העוצר פגו בפברואר [[1812]]. המלך עדיין לא הראה סימנים להחלמה הולכת וקרבה והנסיך החליט, לאחר ניסיון בלתי מוצלח לשכנע את גריי ואת גרנוויל להצטרף לממשלה, להותיר את פרסיבל ואת שריו בתפקידם. שר החוץ ריצ'רד ולסלי התפטר מתפקידו לאחר שהסתכסך עם הנסיך והוחלף בלורד קסלרי. בינתיים, החלה האופוזיציה במתקפה על [[דבר המלך במועצה]] שגרם למשבר ביחסים עם [[ארצות הברית]] ולעליית האבטלה בבריטניה. מהומות פרצו במרכז אנגליה ובצפונה ודוכאו בתקיפות. דרישה להקים ועדה שתדון בנושא נפלה בבית הנבחרים, אך לאחר לחץ כבד מחוגי התעשיינים, הסכימה הממשלה להקים וועדה משותפת לשני בתי הפרלמנט, שתדון בהשפעת הצווים על התעשייה והמסחר. הוועדה החלה בדיוניה בראשית מאי 1812.