היסטוריה של קוריאה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←ממלכות באלהה ושילה: הגהה, replaced: מלים ← מילים באמצעות AWB |
|||
שורה 4:
ה[[ממלכה]] הקדומה ביותר הידועה לנו ששלטה בחצי האי [[קוריאה]] היא ממלכת גוֹג'וֹסוֹן (고조선 - ג'וֹסוֹן העתיקה, ב[[קוריאנית]]) אשר נוסדה, על פי הכתוב ב[[סאמגוק יוסה]], בסביבות שנת [[2333 לפנה"ס|2333 לפני הספירה]]. ממלכת ג'וֹסוֹן הייתה ממלכה גדולה וחשובה בהיסטוריה הקוריאנית והשפעתה ניכרה גם ב[[מנצ'וריה]] ובמקומות נוספים מחוץ לגבולות חצי האי הקוריאני. לפי המסורת, כל הקוריאנים הם צאצאיהם של בני ג'וֹסוֹן, וגם תושבי קוריאה המודרניים רואים בממלכה הקדומה אבן דרך חשובה בהיסטוריה של ארצם.
ממצאים ארכאולוגיים שונים שנמצאו ב[[קוריאה]] גורסים כי ג'וֹסוֹן, המכונה גם "דַּנְגּוּן-ג'וֹסוֹן", נוסדה ב[[המאה ה-24 לפנה"ס|מאה ה-24 לפנה"ס]], בסביבת חצי האי הקוריאני ודרום [[מנצ'וריה]]. עם זאת, העדויות הארכאולוגיות הקדומות ביותר שעשויות להצביע על קיומה של תרבות באזור מתוארכות לשנת [[2000 לפנה"ס]] בקירוב. לפי האגדה, מייסדה של גוג'וסון היה האל [[דנגון]]. אנשי ג'וֹסוֹן הם צאצאיהם של שבטים אלטאיים שמוצאם באזור מזרח אסיה - כיום שטחיהן של מזרח [[סין (אזור)|סין]], [[קוריאה]] ו[[מונגוליה]].
ממצאים נוספים מעידים על קיומה של הממלכה בטקסטים [[סין (אזור)|סיניים]] בני התקופה. שם הם מכונים בשם דונג-יי (Dongyi, 東夷), שפירושו בסינית הוא "הברבריים המזרחיים" או "הקשתים המזרחיים".
ממלכת גוג'וסון חלשה על כל השטח של חצי האי הקוריאני, חלקים ממנצ'וריה ובשיאה (במאות [[המאה ה-7 לפנה"ס|ה-7]] עד [[המאה ה-4 לפנה"ס|ה-4 לפנה"ס]]) שלטה גם במחוזות מסוימים מצפון ל[[הנהר הצהוב|נהר הצהוב]].
שורה 20:
== תקופת שלוש הממלכות ==
=== תקופת שלוש הממלכות הקדומה ===
לאחר נפילתה של גוג'וסון בידי [[שושלת האן]] ה[[סין (אזור)|סינית]], קמו ארבע ממלכות עיקריות על שטחה: בויאו (부여, Buyeo), אוקג'ו (옥저, Okjeo), דונג-ייה (동예, Dongye) והגדולה שבהן - גוגוריו (고구려, Goguryeo).
גוגוריו (גוריאו העתיקה), הממלכה הגדולה והחזקה מבין הארבע, שלטה בשטחים הנרחבים ביותר בצפון חצי האי הקוריאני ובדרום [[מנצ'וריה]]. שנת היווסדה הרשמית היא שנת 37 לפני הספירה, אולם קיימים אזכורים לקיומה בכתבים סינית מוקדמים יותר במאה ה-1 לפני הספירה. הסינים הקימו למעשה את ארבע הממלכות, אולם שלוש מהן זכו להתנגדות קוריאנית עזה. גוגוריו החלה לכבוש בהדרגתיות שטחים משכנותיה, עד שבסופו של דבר השתלטה על השטח של שלוש הממלכות האחרות.
שורה 27:
{{הפניה לערך מורחב|שלוש הממלכות של קוריאה}}
במקביל, במרכז ובדרום חצי האי הקוריאני קמו להן שתי מדינות נוספות - באקג'ה ושילה. תקופת קיומן של שתיהן, ביחד עם גוגוריו, נקראות בפי היסטוריונים "תקופת [[שלוש הממלכות של קוריאה]]". באקג'ה נוסדה בשנת 18 לפני הספירה, זמן קצר לאחר נפילתה של גוג'וסון. מייסדה - המלך אונג'ו - ראה בה כממשיכת דרכה של ממלכת בויאו הקדומה יותר. כל שלושים המלכים ששלטו בבאקג'ה אחרי אונג'ו היו [[צאצא]]יו. שילה נוסדה בחלקו הדרומי-מזרחי של חצי האי, כהמשך של ישות מדינית קטנה בשם סמהאן (삼한, Samhan). לימים כרתו שליטיה, שהמירו דתם ל[[בודהיזם]], ברית עם ה[[סין (אזור)|סינים]], ואלה סייעו לה בעלייתה ובמלחמתה עם שכנותיה בהמשך.
עניין ה[[דת]] בין שלוש הממלכות השתנה לאורך השנים. בתחילה, בכל אחת מהמדינות היה נהוג פולחן שונה במקצת המבוסס על [[שמאניזם]], אולם הם הושפעו בהדרגה מ[[סין (אזור)|סין]] ומתרבותה, ובמיוחד מה[[קונפוציאניזם]] וה[[טאואיזם|דאואיזם]]. במאה הרביעית לספירה הגיע ה[[בודהיזם]] לחצי האי הקוריאני. תחילה אומץ על ידי רבים בגוגוריו, משם הגיע מאוחר יותר גם לבאקג'ה ושילה. אט-אט ה[[בודהיזם]] צבר מאמינים רבים בחצי האי הקוריאני, ובסופו של דבר הפך לדת הרשמית בכל אחת מן הממלכות.
לשלוש הממלכות - שילה, גוגוריו ובאקג'ה - היה רקע לשוני ואתני דומה. עם היווסדן של שלוש הממלכות, שהתאחדו עם ישויות מדיניות קטנות יותר בסביבתן לאורך השנים, היה ברור מי מהן היא הדומיננטית. השלוש התחרו ביניהן על שליטה, מעמד, כוח ושטחים נרחבים בסביבה. מבניהם השלטוניים ההיררכיים של כל אחת מהמדינות נגזרו מעקרונות ה[[בודהיזם]] וה[[קונפוציאניזם]].
שורה 38:
יאנג-די, הזכור גם בשל תרומתו לבניית [[התעלה הגדולה של סין]], התכונן היטב לפלישה הבאה. למעלה ממיליון לוחמים ועוד כ-2 מיליון עוזרים הצטרפו ליאנג-די, שהוביל אותם בעצמו לפלישה לגוגוריו בשנת [[612]], שכונתה גם "הקרב בנהר הסאלסו". קרב זה הסתיים במפלה נוספת לצבא הסוי, שכמעט כל צבאו הושמד, פרט לכ-2,700 חיילים סינים ששרדו. הגנרל אְלְגִּ'י מוּנְדּוֹק (을지문덕) הביס את הסינים וגרם לנסיגתם. תבוסתו של יאנג-די בנהר הסאלסו היה אחד הגורמים הקריטיים לנפילתה של [[שושלת סוי]] ב-[[618]]. [[שושלת טאנג]] תפסה את מקומה.
הקיסר טאי-זונג (唐太宗) משושלת טאנג ביקש לנקום ולהשיג שליטה ב[[קוריאה]]. לאחר שלוש פלישות כושלות בשנים [[644]], [[648]] ו-[[655]], כרתו ה[[סין (אזור)|סינים]] ברית עם שילה, שהייתה אמנם ממלכה מתקדמת פחות משכנותיה, אך צבאה היה חזק למדי. אימוץ שיטות לחימה של מצביאי הטאנג הפכו אותו לחזק עוד יותר, וביד אחת עם מצביאי הטאנג - ניצחו שני הצבאות את גוגוריו ובת בריתה באקג'ה.
בהמשך, עם ירידתה של גוגוריו מגדולתה, פנתה שילה כנגד בני בריתה - שושלת טאנג. שילה, שסיפחה שטחים נרחבים בחצי האי, נקראה כבר "שילה המאוחרת", ושלטה במרבית שטחיה של [[קוריאה]] המודרנית. בשטחיה של גוגוריו קמה מדינה חדשה - באלהה (발해, Balhae) - ששלטה על חלקה הדרומי של [[מנצ'וריה]], מחוז [[פרימורסקאיה]] שבדרום [[רוסיה]] המודרנית, וחלקים קטנים מצפון ל[[פיונגיאנג]]. באלהה הייתה ממלכה רב-לאומית, ונחשבת ליורשת של גוגוריו.
שורה 57:
===המלחמות נגד החיתנים===
הטריטוריה ה[[מנצ'וריה|מנצ'ורית]] של באלהה כעת נקראה ליאו, על שם השושלת החיתנית ששלטה שם באותה תקופה. החיתנים, העם שחי בליאו, התקיפו את האזור מספר פעמים בשלהי [[המאה ה-10]]. המלחמה הורכבה משלוש פלישות של החיתנים לגוריו, הראשונה שבהן התרחשה בשנת [[993]]. בסופו של עניין הסיגו החיתנים את כוחותיהם מגוריו, בתמורה לכך שגוריו תבטל את ברית הידידות שכרתו שליטיה עם שליטי שושלת סונג (宋) ה[[סין (אזור)|סינית]]. המאבק נכנס למצב של [[הפסקת אש]], אולם היא לא ארכה זמן רב. ב-[[1010]] ניצלו החיתנים את מאבק השלטון שחל בגוריו ופלשו בשנית. הגנרל גאנג-ג'ו מגוריו הצליח לבלום את הפלישה עד מותו בקרב. המלך הייאונג'ונג מגוריו, שזכה בכס המלוכה עם תחילת המערכה השנייה, הצליח להעמיד מתקפת נגד - ולאחר זמן קצר נסוג הצבא החיתני בחזרה לארצו. הפלישה השלישית והאחרונה התרחשה ב-[[1018]], עם פרוץ סכסוך גבולות בין שתי המדינות. גוריו סירבו לדרישת ליאו לתת להם את השליטה בשטחים אלה, מה שהוביל לפלישה. הגנרל גאנג גאם-צ'אן, ניהל מספר מערכות שהגדולה שבהן - הקרב בקוויג'ו - גרמה לליאו אבידות רבות כל כך, והם נאלצו שוב להסיג את כוחותיהם. בתום הפלישה חתמו שליטי שתי המדינות על הסכם שלום.
ב-[[1145]], הורה המלך אינג'ונג ([[1112]]-[[1146]]) הורה למלומד [[קונפוציאניזם|קונפוציאני]], קים פו-שיק, לחבר את הסאם-גוק סאגי (삼국사기, Samguk Sagi) - ההיסטוריה של [[שלוש הממלכות של קוריאה|שלוש הממלכות]].
שורה 78:
===הקמתה של ג'וסאון===
הגנרל יי-סיאונג-גייה, מפקד בצבא גוריו, ייסד את ממלכת ג'וסאון. הוא ביצע [[הפיכה צבאית]] והדיח את מלכו, המלך וואנג-יו (왕요, Wang Yo). הוא ייסד שושלת חדשה - ג'וסאון שמה. הוא העביר את בירת הממלכה להאנסיאונג ([[סיאול]] המודרנית) בסיועו של הקיסר ה[[סין (אזור)|סיני]] הונג-וו מ[[שושלת מינג]], שגם בחר את שמה. יי-סיאונג-גייה אימץ את דתו של [[קונפוציוס]] כ[[דת]] הרשמית בממלכתו.
===הנגול===
שורה 84:
===ניסיונות כיבוש מבחוץ===
ב-[[1592]] ניסו היפנים לפלוש ל[[קוריאה]] לראשונה, ושוב ב-[[1598]]. שני הניסיונות נכשלו. [[טויוטומי הידיושי]], השליט הפיאודלי שאיחד את יפן ב[[תקופת סנגוקו]], ניהל את שתי הפלישות (את הראשונה בעצמו). כחלק מתוכנית כללית לכיבוש שטחים מידי [[סין (אזור)|סין]]. אף על פי שג'וסאון, בסיוע סיני נדיב, הדפו את הפלישה היפנית, הביאו הפלישות הרס וחורבן רב על [[קוריאה]], ואף תרמה להיחלשותה של [[שושלת מינג]].
ב-[[1627]] פלשו לקוריאה [[מנצ'וריה|המנצ'ורים]], בהנהגת [[הואנג טאיג'י]], לימים ה[[קיסר סין|קיסר]] הראשון של [[שושלת צ'ינג]], שירשה את מקומה של [[שושלת מינג]] ב-[[1644]]. הפלישה, שכונתה "הפלישה המנצ'ורית הראשונה לקוריאה", הובילה להיחלשות שושלת ג'וסאון בקוריאה ובסופו של דבר, בתום "הפלישה המנצ'ורית השנייה" ב-[[1636]], סופחה למעשה קוריאה של ג'וסאון ל[[שושלת צ'ינג]].
ג'וסאון כונתה במאות [[המאה ה-17|ה-17]] ו[[המאה ה-18|ה-18]] "המדינה המתבודדת", מאחר שלמעט סחר עם [[סין (אזור)|סין]], [[מונגוליה]] ומסחר בהיקף מצומצם עם ה[[האימפריה היפנית|יפנים]] בבוסאן, לא פתחה ג'וסאון את שעריה למסחר חוץ. ה[[אירופה|אירופים]] כלל לא הורשו לסחור עמם, אולם ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] כבר ניכרה תחרות בין המעצמות באזור על השפעה בקוריאה ועל השתתפות פעילה במסחר.
===המאבק בין יפן לסין על השליטה בקוריאה===
ההשפעה הגדולה ביותר על הכלכלה, התרבות והמסחר בקוריאה הייתה שייכת לסין של [[שושלת צ'ינג]], בעיקר בגלל קרבתה הגאוגרפית ובשל חוזקה היחסי. ב-[[1876]] חתמה ג'וסאון על הסכם גאנגווה בינה לבין יפן, שלמעשה אילץ אותה להרחיב את המסחר עם היפנים ולאפשר להם גישה למשאבי טבע כגון [[דג]]ים, [[מתכת|מתכות]] שונות ומשאבי טבע נוספים. העובדה שהשפעתה של סין על קוריאה הפסידה נקודות ל[[האימפריה היפנית|יפנים]], לא מצאה חן בעיני הסינים וליבתה את הסכסוך בין [[סין (אזור)|סין]] ל[[יפן]] על השליטה בקוריאה - שהוביל בסופו של דבר לפריצת [[מלחמת סין-יפן הראשונה]] ב-[[1894]]. המלחמה נפתחה ב-[[1 באוגוסט]], אולם קרבות ימיים בין [[הצי הקיסרי היפני]] לצי הסיני התרחשו עוד קודם לכן בקרבת חוף ימה המערבי של [[קוריאה]]. הסינים לחמו היטב, אך לא הצליחו להתגבר על התקפות היפנים. המלחמה הסתיימה באפריל [[1895]] עם חתימת [[הסכם שימונוסקי]] בעיר היפנית הנושאת את אותו השם, שכלל את הכרת הסינים בתבוסתם ליפנים, בעצמאות [[קוריאה]] של ג'וסאון וכן בשליטה על כמה שטחים, שהחשוב מכולם הוא האי [[פורמוזה]] ([[הרפובליקה הסינית|טאיוואן]] של ימינו).
ב-[[1895]] התנקשו היפנים במלכה מיונג-סאונג - אשת המלך גוג'ונג. קבוצת סוכנים יפנים חדרו לארמון המלכותי ב[[סיאול]], שהיה נתון לשמירה יפנית, וחיסלו את המלכה. ה[[התנקשות]] נבעה מהדומיננטיות שלה בקבלת החלטות ומהתנגדותה להתערבות היפנית בנעשה בממלכתה ובפנייתה הרשמית ל[[רוסיה]] ול[[סין (אזור)|סין]] לקבלת סיוע. שנת [[1897]] נחשבת לסיום תקופת ממלכת ג'וסאון בקוריאה, שכן אז שונה שמה ל"אימפריה הקוריאנית" (대한제국, Daehan Jeguk) וצורת השלטון הפכה ל[[מונרכיה|מונרכית]]. המלך גוג'ונג מינה עצמו לקיסר על האימפריה החדשה.
===המאבק בין יפן לרוסיה על השליטה בקוריאה===
שורה 110:
הקיסר גוג'ונג מת בינואר [[1919]]. הוא ככל הנראה [[רעל|הורעל]]. לקראת הלוויתו, ב-[[1 במרץ]], הפתיעו קוריאניים את המשטר היפני בהצהרת עצמאות בגן טאפגול שבלב סיאול. מייד החלו תנועות שונות ברחבי המדינה להפגין נגד הנוכחות של הפולשים היפנים. היפנים דיכאו את ההפגנות בכוח. כ-7,000 מפגינים נהרגו מאש הצבא והמשטרה היפניים{{הערה|1=לפרטים נוספים ראו [http://www.britannica.com/eb/article-9050797?query=march%20first%20movement&ct= כאן]}}. מתנגדים בכפרים של נוצרים-קוריאנים [[צליבה|נצלבו]] ונשרפו חיים ב[[כנסייה|כנסיות]] על ידי הכוחות היפניים. תנועות ההתנגדות לשחרור קוריאה מעול השלטון היפני נשענו בין היתר על נאומו המפורסם של [[נשיא ארצות הברית]] דאז, [[וודרו וילסון]], שקרא לסיום ה[[קולוניאליזם]] (שהיה בעיקרו [[אירופה|אירופי]]) ברחבי העולם ולמען הזכות ל[[הגדרה עצמית]] של העמים הכבושים. הנשיא נמנע מלהזכיר את המצב בקוריאה ככל הנראה בשל האינטרסים שהיו לו באזור, בעיקר קשרי מסחר עם הסינים.
בהשפעת תנועות ההתנגדות שקמו ב-[[1 במרץ]] [[1919]], הוקמה [[ממשלה גולה|ממשלה קוריאנית גולה]] ב[[שנגחאי]], שדגלה בסיום השלטון היפני בקוריאה ובהתנגדות פעילה לנוכחות הצבא האימפריאלי היפני בחצי האי. לממשלה הגולה היו שני הישגים בולטים במיוחד במאבקם הצבאי נגד היפנים. הבולט שבהם היה ניצחון של מיליציות חמושות ששלחו על גדודים של הצבא האימפריאלי היפני בצ'ינגשאנלי (青山里 ב[[שפות סיניות|סינית]]) שב[[מנצ'וריה]] - הישג שהתרחש במסגרת ניסיונם של היפנים לכבוש את המחוז ה[[יער|מיוער]] ג'יאנדאו שבצפון סין ב-[[1920]], וגרם לכמעט 1,000 אבדות בנפש בצבא היפני. ההישג השני היה [[מארב]] מוצלח שתכננו מצביאי הממשלה הגולה ב-[[1932]] נגד הקצונה הבכירה של הצבא היפני ב[[סין (אזור)|סין]]. הממשלה הגולה שהוקמה ב-1919 נחשבה כלגיטימית בעיני העם הקוריאני, ועובדה זו אפילו מעוגנת ב[[חוקה]] המודרנית של [[קוריאה הדרומית]].
ההתנגדות לשלטון היפני לא פסקה לאורך תקופת שלטונם של היפנים. התקוממויות רבות, שהמפורסמת שבהם התרחשה על ידי סטודנטים ב-[[1929]], הובילה בסופו של דבר להידוק החבל סביב צווארה של קוריאה ב-[[1931]]. הממשל הצבאי שהחילו היפנים בחצי האי הפך לדומיננטי יותר וחזק יותר. פרוץ [[מלחמת סין-יפן השנייה]] ב-[[1937]] ולאחר מכן [[מלחמת העולם השנייה]] הביאה לניסיונם של היפנים להשמיד את סממני ה[[לאום]] הקוריאני. השלטון היפני הפך את התפילות ב[[מקדש]]ים של דת ה[[שינטו]] היפנית כחובה בקוריאה, הפסיק את השימוש בשפה ה[[קוריאנית]] בבתי הספר וביטל את חוקיותם של אלמנטים עיקריים בתרבות הקוריאנית. ה[[תרבות]] וה[[כלכלה]] הקוריאנית ספגו מכות קשות בעקבות התקנות החדשות. השפה הקוריאנית נאסרה לשימוש גם מחוץ לבתי הספר וב[[עיתונות]] הכתובה, והתושבים אולצו לאמץ להם שמות יפניים. חפצי נוי רבים הושמדו או נלקחו ליפן, ועד היום ניתן למצוא חפצים תרבותיים שמקורם בקוריאה ב[[מוזיאון|מוזיאונים]] ואוספים פרטיים, בעיקר ביפן וב[[ארצות הברית]]{{הערה|1=ממצאיו של תחקיר שערכה ממשלת קוריאה הדרומית שפכו אור על המדיניות הזו. 34,369 חפצי נוי קוריאניים מתקופת השלטון היפני נמצאו ביפן, ו-17,803 נמצאו בארצות הברית. [http://news.naver.com/news/read.php?mode=LSD&office_id=001&article_id=0001429084]}}.
| |||