עקומת פיליפס – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת {{תב|ויקישיתוף בשורה}} בקישורים חיצוניים במידה וחסר (תג) (דיון)
מאין תקציר עריכה
שורה 9:
הקשר האמפירי בין אבטלה לאינפלציה שולב במודל ה[[קיינס]]יאני על ידי כלכלנים [[כלכלה נאו-קלאסית|נאו-קלאסיים]] כסמואלסון ו[[ריצ'רד ליפסי]]. ההצדקה התאורטית לקיומו היא שבמצב של אבטלה גבוהה, חברות [[תעשייה|תעשייתיות]] שרוצות לייצר יותר כדי לענות על [[ביקוש]] גבוה צריכות להעלות את שכר העבודה שהן מציעות '''פחות''' מאשר היו צריכות בהינתן שיעור אבטלה נמוך יותר. ההפך גם הוא נכון: במצב של אבטלה נמוכה או כשאין אבטלה בכלל יאלצו התעשיינים להאיץ את קצב עליית השכר כדי להתחרות על מעט העובדים הזמינים.
 
הסבר מקובל נוסף הוא כי ברמת אינפלציה גבוהה השכר המשולם לעובדים הינו קבוע נומינלית על פי החוזה האחרון שנחתם בין העובדים למעביד, בעוד שהמעביד מעדכן את מחיריו לאינפלציה. כך שהערך הכלכלי המתקבל מכל עובד הינו גבוה יותר שכן שכרו נשחק על ידי האינפלציה בעוד שהתוצר שהוא מייצר נמכר בערכו הריאלי, כך שהביקוש לעובדים גדל.
 
למיזוג העקומה אל תוך המודל הייתה השלכה מעשית חשובה: הוא נתן בידי קובעי מדיניות כלכלית את האפשרות להשתמש ב[[הוצאה ממשלתית]] להעלאת הביקוש המצרפי על מנת להוריד את שיעור האבטלה במשק על חשבון אינפלציה גבוהה. לחליפין יכולה הממשלה לנקוט במדיניות הפוכה ולהשיג יעד של אינפלציה נמוכה במחיר של אבטלה גבוהה על ידי צמצום הוצאות הממשלה או העלאת מסים.