עקומת פיליפס – הבדלי גרסאות

הקשר האמפירי בין אבטלה לאינפלציה שולב במודל ה[[קיינס]]יאני על ידי כלכלנים [[כלכלה נאו-קלאסית|נאו-קלאסיים]] כסמואלסון ו[[ריצ'רד ליפסי]]. ההצדקה התאורטית לקיומו היא שבמצב של אבטלה גבוהה, חברות [[תעשייה|תעשייתיות]] שרוצות לייצר יותר כדי לענות על [[ביקוש]] גבוה צריכות להעלות את שכר העבודה שהן מציעות '''פחות''' מאשר היו צריכות בהינתן שיעור אבטלה נמוך יותר. ההפך גם הוא נכון: במצב של אבטלה נמוכה או כשאין אבטלה בכלל יאלצו התעשיינים להאיץ את קצב עליית השכר כדי להתחרות על מעט העובדים הזמינים.

 

 

למיזוג העקומה אל תוך המודל הייתה השלכה מעשית חשובה: הוא נתן בידי קובעי מדיניות כלכלית את האפשרות להשתמש ב[[הוצאה ממשלתית]] להעלאת הביקוש המצרפי על מנת להוריד את שיעור האבטלה במשק על חשבון אינפלציה גבוהה. לחליפין יכולה הממשלה לנקוט במדיניות הפוכה ולהשיג יעד של אינפלציה נמוכה במחיר של אבטלה גבוהה על ידי צמצום הוצאות הממשלה או העלאת מסים.