לואי ניקולא דאבו – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה |
|||
שורה 2:
|שם=לואי ניקולא דאבו
|שם בשפת המקור=Louis Nicolas Davout
|תמונה=[[
|כיתוב=מרשל לואי ניקולא דאבו
|נולד=[[10 במאי]] [[1770]]
שורה 13:
|מקום פטירה=[[פריס]], [[הרסטורציה|צרפת]] {{דגל|הרסטורציה}}
|כינוי=
|השתייכות={{דגל|ממלכת צרפת}} [[הצבא המלכותי הצרפתי]]{{ש}}{{דגל|צרפת}} [[צבא המהפכה הצרפתי]]{{ש}}{{דגל|צרפת}} [[גרנד ארמה]]
|תקופת שירות=[[1788]] – [[1815]]
|דרגה=[[מרשל צרפת]]
שורה 31:
===המלחמות הנפוליאוניות===
במהלך שירותו בצבא המהפכה, נחשף אליו [[נפוליאון בונפרטה]] שהתרשם ממנו עמוקות. נפוליאון ארגן את נישואיו של דאבו לאיימי לקלרק, אחותו של [[שארל לקלרק (גנרל)|שארל לקלרק]], וגיסתה של פאולינה, אחות נפוליאון. בכך, הפך דאבו לחבר במשפחה המורחבת של נפוליאון. כאשר נפוליאון הפך עצמו ל"קונסול של צרפת", קיבל דאבו תפקיד פיקודו במשמר הקונסולרי. כאשר נפוליאון הפך עצמו לקיסר, קיבל דאבו דרגה של מרשל. דאבו נחשב לאחד מהפחות מנוסים ויותר צעירים מבין המרשלים האחרים, מה שהקנה לו את עוינותם וקנאתם לאורך הקריירה שלו.
דאבו קיבל פיקוד על [[הקורפוס השלישי (גרנד ארמה)|הקורפוס השלישי]] של ה[[גרנד ארמה]]. ב[[קרב אוסטרליץ]], הקורפוס שלו הוצב באגף הדרומי וכלל 6,300 חיילים ו-12 תותחים. במהלך הקרב הקורפוס מילא בצורה טובה את תפקידו; ריתק את האויב וברגע הנכון עזר ל[[הקורפוס הרביעי (גרנד ארמה)|קורפוס הרביעי]] לכתר את האויב. במהלך [[קרב ינה-אאורשטדט]] בשנת [[1806]], עמדו תחת פיקודו 28,000 חיילים, אולם ל[[הצבא הפרוסי|צבא הפרוסי]] שמולו היו 63,000 חיילים. הכוחות של נפוליאון, היו שקועים בלחימה באזור יינה, ודאבו מצא את עצמו מבודד באאורשטדט. אמנם הכוחות של [[קרל הארבעה עשר, מלך שוודיה|ברנדוט]] שחנו בקרבת מקום יכלו להושיעו, אולם ברנדוט שנודע כהססן, לא הצטרף לקרב. דאבו הצליח להתגבר על הפרוסים לבדו, למרות הנחיתות המספרית. לאחר הקרב דאבו הזועם הזמין את ברנדוט ל[[דו-קרב]], שנמנע רק תודות להתערבותו של נפוליאון. כפרס, נפוליאון נתן לדאבו ואנשיו להיכנס ראשונים ל[[ברלין]] במסגרת מצעד הניצחון ב-[[25 באוקטובר]] של אותה שנה.
שורה 37:
דאבו המשיך ללחום בהצטיינות, והתבלט ב[[קרב איילאו]] ו[[קרב פרידלנד]]. נפוליאון מינה אותו כמושל הצרפתי של [[דוכסות ורשה]], ובעקבות [[הסכם טילזיט]] בשנת [[1807]] מינה אותו לדוכס אאורשטדט.{{הערה|נפוליאון אהב להעניק למרשלים שלו תוארי אצולה על שם הקרבות שבהם התבלטו.}} דאבו נטל חלק פעיל בקרבות [[הקואליציה האנטי-צרפתית החמישית]], והתבלט במיוחד ב[[קרב וגראם]] בשנת [[1809]], שבמהלכו פיקד על האגף הימני של הגרנד ארמה. לאחר מכן הטיל עליו נפוליאון את משימת הארגון של "חיל התצפית של האלבה", שבסופו של דבר הפך לצבא הענקי שבאמצעותו [[מלחמת רוסיה-צרפת (1812)|פלש נפוליאון לרוסיה]] בשנת [[1812]].
בתחילת הפלישה, פיקד דאבו על [[הקורפוס הראשון (גרנד ארמה)|הקורפוס הראשון]], אשר כלל למעלה מ-70,000 חיילים. הוא הביס כוחות רוסיים באזור [[מוהילב]], לפני שחבר לכוח העיקרי. הוא השתתף בכל המסע הכושל עד הנסיגה. במהלך הנסיגה, הוא פיקד על העורף. אולם נפוליאון סבר שהוא אטי מדי והחליף אותו ב[[מישל נה]]. הוא לא תפקד היטב ב[[קרב ברזינה]], ולא העז להיפגש עם הקיסר שוב עד שהגיעו אל ה[[אלבה (נהר)|אלבה]]. לאחר התבוסה, נפוליאון מינה אותו כמושל הצבאי של העיר [[המבורג]]. כוחות [[הקואליציה האנטי-צרפתית השישית]] תקפו אותו, והוא הגן על העיר באומץ. העיר הייתה מבוצרת גרוע, והייתה לו רק מעט תחמושת ואספקה. עם זאת, הוא החזיק מעמד, והסכים להיכנע רק ב[[אפריל]] [[1814]], כאשר [[לואי השמונה עשר, מלך צרפת]], אשר
האופי האכזרי שלו, היה לו לרועץ, ולאחר כניעתו הוא נאלץ להתגונן מפני שלל האשמות שהוטחו עליו. עם זאת, הוא היה איש בעל משמעת קפדנית, שדרש ציות ודיוק נוקשה מחייליו. כתוצאה מכך, חייליו היו לרוב אמינים יותר בביצוע חובתם. כמו כן, דאבו אסר על חייליו לבזוז כפרי אויב, והטיל עונש מוות על מי שהפר את הפקודה. הוא עזב את הצבא, ופרש לחיים אזרחיים. הוא לא הסתיר את עוינותו כלפי שלטונם של [[בית בורבון|בני בורבון]], וכאשר נפוליאון חזר מגלותו באי [[אלבה (אי)|אלבה]], דאבו מיהר להצטרף אליו. נפוליאון מינה אותו לשר המלחמה, והוא נאלץ לארגן בחופזה צבא חדש כדי להיאבק ב[[הקואליציה האנטי-צרפתית השביעית|קואליציה האנטי-צרפתית השביעית]]. הוא היה כה חיוני למחלקת המלחמה, עד שנפוליאון בחר להשאיר אותו ב[[פריז]] בזמן [[קרב ווטרלו]].
| |||