הארי נילסון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ סדר תבניות בסוף הערך (בוט סדר הפרקים) |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 17:
בשנת [[1966]] חתם נילסון על חזוה הקלטות עם חברת התקליטים [[RCA|RCA Victor]] ושנה לאחר מכן הוציא את אלבומו '''Pandemonium Shadow Show''', שהיווה את הצלחתו הראשונה וזכה לביקורות נלהבות. אחד מאנשי תעשיית המוזיקה שהתרשם מיכולת הכתיבה והשירה של נילסון היה דוברה של להקת [[הביטלס]] [[דרק טיילור]], שרכש קופסה שלימה מאלבומו של נילסון כדי לחלוק את גילויו עם שאר עמיתיו. באותה שנה, כתב נילסון את להיטה של להקת [[המונקיז]] "Cuddly Toy", בשלב זה עזב נילסון את עבודתו בבנק והתמסר כולו למוזיקה.
חלק מהאלבומים שרכש דרק טיילור הגיעו בסופו של הדבר לחברי [[הביטלס]], שהפכו במהרה למעריציו. במסיבת העיתונאים שערכו [[פול מקרטני]] ו[[ג'ון לנון]] בשנת [[1968]] במטרה להכריז על הקמתה של חברת [[אפל]], נשאל לנון מיהו לדעתו המוזיקאי האמריקאי האהוב עליו, והוא ענה "נילסון", וכך גם ענה אחריו מקרטני. תשובתם של חברי הביטלס קידמה היטב את עלייתו של נילסון למודעות הציבורית כמוזיקאי מחונן ומבטיח, כמו כן, כתוצאה מכך נוצר קשר מקצועי ואישי בין חברי הביטלס לנילסון.
להיטו של נילסון מאותה שנה "You Can't Do That" הפך ללהיט מועדף לא רק על ידי חברי הביטלס אלא אף על כלל קהל חובבי המוזיקה, והשיר הגיע ב[[ארצות הברית]] לראשי מצעדי הפזמונים.
האלבום שבא לאחר '''Pandemonium Shadow Show''' היה בשנת [[1968]] '''Aerial Ballet'''. אלבום זה כלל את חידושו של נילסון לשיר של [[פרד נייל]] "Everybody's Talkin'", בזכות הכללתו של השיר בפס-קול הסרט ''[[קאובוי של חצות]]'', זכה השיר להצלחה עצומה, והוא שהביא לנילסון את [[פרס גראמי|פרס הגראמי]] הראשון, במקביל הגיע השיר לראשי המצעדים. שיר נוסף באלבום שזכה להצלחה גדולה במצעדי המוזיקה היה "One", אותו כתב נילסון עצמו.
שורה 26:
אלבומו הבא של נילסון '''Harry''' בשנת [[1969]], היה אלבומו הראשון שהגיע לראשי מצעדי המכירות, כמו כן הכיל האלבום כמה להיטים מצליחים ביותר: "I Guess the Lord Must Be in New York City", "Simon Smith and the Amazing Dancing Bear" (אותו כתב המוזיקאי [[רנדי ניומן]]).
בעקבות הצלחת השיר של רנדי ניומן, הזמין נילסון את ניומן לכתוב לו אלבום שלם וכן ללוותו בנגינה על [[פסנתר]]. התוצאה הייתה האלבום שיצא בשנת [[1970]]: ''Nilsson Sings Newman'''.
הפרויקט הבא בו היה נילסון מעורב, היה סרט אנימציה בבימוי [[פרד וולף]]. הסרט ששודר בטלוויזיה בפברואר [[1971]] נקרא '''The Point!''', לווה גם בפסקול שיצא כאלבום במקביל וזכה להצלחה גדולה, לא מעט בזכות הלהיט שהכיל "Me and My Arrow".
שורה 32:
באותה שנה, עבר נילסון ל[[אנגליה]], ושם יצר את אלבומו המצליח ביותר '''Nilsson Schmilsson'''. אלבום זה כלל שלושה להיטים מצליחים: "Without You" (שהביא לנילסון את הזכייה [[פרס גראמי|בפרס הגראמי]] השני), "Coconut" ו-"Jump into the Fire".
בעקבות ההצלחה המסחררת של האלבום, מיהר נילסון להוציא את האלבום '''Son of Schmilsson''' בשנת [[1972]]. על אף המהירות בו נוצר והוצא, זכה האלבום להצלחה וכלל את הלהיט "Spaceman".
אלבומו הבא של נילסון שיצא שנה לאחר מכן '''A Little Touch of Schmilsson in the Night''', ביטא את השינוי שחל במוזיקה שיצר. כעת העדיף מוזיקה בעלת גוון מסחרי על פני הפן היצירתי שבעשייה המוזיקלית. באלבום זה, לווה נילסון בתזמורת, ובכך הוכיח כי יכולות השירה שלו גבוהות מתמיד. עונת הקלטות זו הוסרטה לכדי סרט טלוויזיה ששודר באותה העת במקביל להוצאת האלבום.
שורה 52:
בשנת [[1980]] יצא סרט הקולנוע '''Popeye''' בבימויו של [[רוברט אלטמן]], לו כתב נילסון את הפסקול שהכיל שירים רבים. במקביל הוציא אלבום נוסף '''Flash Harry'''. אלבום זה הופץ אך ורק ב[[אנגליה]] ולא ב[[ארצות הברית]]. מכל מקום, נילסון ראה את עצמו כמוזיקאי בגמלאות וצמצם את פעילותו.
בדצמבר של אותה שנה, רצח חברו הטוב [[ג'ון לנון]], השפיע על נילסון עמוקות, והוא הצטרף ל"קואליציה להפסקת האלימות בנשק" והפך לדוברה של הקואליציה במטרה לגייס כספים למאבק.
בהמשך שנות ה-80, המשיך נילסון להקליט באופן אקראי ולא מוסדר, מרבית הקלטות אלו נועדו לסרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה. בשנת [[1984]] שיתף פעולה עם אלמנתו של לנון [[יוקו אונו]] באלבומה '''Every Man Has A Woman'''.
שורה 68:
* Hollywood Dreamer 1962
* Spotlight on Nilsson 1966
* Pandemonium Shadow Show 1967
* Aerial Ballet 1968
* Skidoo 1968
* Harry 1969
* Nilsson Sings Newman 1970
* The Point! 1971
* Aerial Pandemonium Ballet 1971
* Nilsson Schmilsson 1971
* Son of Schmilsson 1972
* A Little Touch of Schmilsson in the Night 1973
* Son of Dracula 1974
* Pussy Cats 1974
* Duit on Mon Dei 1975
* Sandman 1976
* That's the Way It Is 1976
* Knnillssonn 1977
שורה 94:
* {{אתר רשמי|http://www.harrynilsson.com}}
* [http://www.harrynilsson.com/discography.html סקירת אלבומיו]
{{פרופילי מוזיקאים}}
| |||