מלחמת סיסרא – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 42:
==הכנות למרד==
על פי המסופר במקרא, [[דבורה הנביאה]] שלחה ל[[ברק בן אבינעם]] מ[[שבט נפתלי]], שסבלו תחת עולו של יבין מלך כנען, שה' שלח אותו לעמוד בראש נושאי נס המרד בכנענים. לאור העליונות המספרית והטכנולוגית של הכנענים, נרתע ברק מביצוע המטלה, והתנה זאת בהצטרפות דבורה אליו על מנת לקבל הנחיות אלוהיות מדויקות. דבורה הסכימה אך הוסיפה שעל חוסר נכונותו להיענות לשליחות האלוהית שהוטלה עליו, ייענש בכך שתהילת המנצחים לא תופנה אליו, על אף היותו מנהיג הקרב, אלא דווקא כלפי אשה ([[יעל אשת חבר הקיני|יעל]]). והדבר ייחשב לו לביזיון וחרפה. כפי שארע לאחר מכן במות [[אבימלך בן גדעון]].
על פי ציוויה של [[דבורה הנביאה]], החל [[ברק בן אבינעם]] לאסוף לוחמים בשביל למרוד בחצור, את עיקר אנשיו אסף משבטי הצפון [[זבולון]] ו[[נפתלי]], שהיו לפני כן מדוכאים על ידי חצור. על פי המתואר במקרא מדובר בכ-10,000 איש. מ[[שירת דבורה]] עולה שכמה משבטי עם ישראל שעליהם לא היווה יבין איום (שבטי [[עבר הירדן]] ו[[מישור החוף]]), לא נטלו חלק במלחמה, ועל כך באה השירה בביקורת: ▼
▲על פי ציוויה של
{{ציטוט|תוכן=לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב: גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן|מקור=שופטים פרק ה', פסוקים ט"ז-י"ז|אנגלית=}}▼
▲{{ציטוט|תוכן=לָמָּה יָשַׁבְתָּ בֵּין הַמִּשְׁפְּתַיִם לִשְׁמֹעַ שְׁרִקוֹת עֲדָרִים לִפְלַגּוֹת רְאוּבֵן גְּדוֹלִים חִקְרֵי לֵב: גִּלְעָד בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן שָׁכֵן וְדָן לָמָּה יָגוּר אֳנִיּוֹת אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן|מקור=שופטים פרק ה', פסוקים ט"ז-י"ז|אנגלית=}}ומנגד, שבטים אחרים, יותר מאוימים, כמו: [[יששכר]], [[שבט מנשה|מנשה]], [[שבט אפרים|אפרים]] ו[[שבט בנימין|בנימין]], כן סייעו במלחמה אך לא נטלו בה תפקיד מרכזי<ref>כפי שעולה משירת דבורה, שופטים פרק ה', פסוקים י"ד-ט"ו. וכמובא בהמשך.</ref>.
==הקרב בנחל קישון ומגידו==
שורה 51 ⟵ 53:
{{ציטוט|תוכן=מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק אַחֲרֶיךָ בִנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ מִנִּי מָכִיר יָרְדוּ מְחֹקְקִים וּמִזְּבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר: וְשָׂרַי בְּיִשָּׂשכָר עִם דְּבֹרָה וְיִשָּׂשכָר כֵּן בָּרָק בָּעֵמֶק שֻׁלַּח בְּרַגְלָיו... זְבֻלוּן עַם חֵרֵף נַפְשׁוֹ לָמוּת וְנַפְתָּלִי עַל מְרוֹמֵי שָׂדֶה|מקור=שופטים פרק ה', פסוקים י"ד-ט"ו, י"ח.|אנגלית=}}
במהומה שהשתררה בשדה הקרב סיסרא ירד ממרכבתו ונס אל אוהלה של [[יעל אשת חבר הקיני]] אשר שכן בקרבת מקום, מתוך כוונה למצוא אצלה מקלט{{הערה|1="כי שלום בין יבין מלך חצור ובין בית חבר הקיני" שופטים ד יז}}. יעל נתנה לסיסרא מחסה, ועל פי המדרש גם שכבה עמו.{{הערה|1= ראו שופטים ה, כז המרמז לכך}} על פי המתואר בסיפור המעשה ובשירת דבורה, יעל השקתה את ב[[חלב]] על אף שביקש מים, במטרה להרדים אותו. כאשר נרדם סיסרא יעל הרגה אותו על ידי מכה ב[[עצם הרקה|רקתו]] בעזרת יתד האוהל שאותו תקעה במוחו בעזרת [[מקבת]], וכשראתה את ברק מחפש את סיסרא קראה לו והראתה לו את סיסרא המת. בכך התקיימה נבואת דבורה שביד אשה ימסור ה' את סיסרא. יעל הפכה לגיבורה בקרב בני ישראל וסיפור גבורתה ופיקחותה נזכר ב[[שירת דבורה]].
בעקבות הניצחון במלחמה, התערערה יציבותו של השלטון הכנעני בארץ, ושבטי ישראל הצליחו ללחוץ אותו, לגבור עליו ולהכריתו, דבר שהביא לשקט ממלחמות במשך 40 שנה:
| |||