אטיין-ז'ול מארה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←מחקרי התנועה של מארה: קישורים פנימיים |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: אידיאל, לעיתים |
||
שורה 48:
בעזרת מכשיר מיוגרף (myograph) הצליח מארה לשדר ולרשום את [http://web2.bium.univ-paris5.fr/livanc/?p=41&cote=32624&do=page תנועות השרירים של צפרדע] על גבי גליל מושחר. מארה ציין בפרסום המחקר עד כמה נדהם מתוצאות הרישום, משום שהתנועות "היו כה מהירות עד שלא ניתן להבחין בהן בעין, ובכדי להעריך כהלכה את מאפייניהן, חובה להיעזר במנגנונים מיוחדים. רק מנגנוני רישום יכולים לספק צורך זה, שכן הם מוסרים בצורה אמינה את כל שלבי התנועה שמועברים אליהם..."{{הערה|1= E. J. Marey, ''Animal Mechanism'', London and New York, The International Scientific Series, Vol. XI, 1874.}}
מכשיריו של מארה הראו באופן גרפי פעולות ותנועות שקשה היה לראותם בעין בלתי מזוינת,
לשם אימות תוצאות רישומיו המציא מארה מודלים מכניים שהעתיקו את התופעה שניתח: מערכת מחזורית מכנית, [[לב]] ו[[ריאה]] מלאכותיים, [[ציפור]] מכנית שיכלה לעוף, ו[[חרק]] מלאכותי שברירי שהדגים את תנועתו של חרק וכן את צורת המספר שמונה שהוא יוצר במעופו. לשם לימוד תנועות האדם וה[[סוס]], שאותן החל לחקור בסביבות שנת [[1870]], הכין איורים על-פי הסימונים הגרפיים שיצרו מכשיריו, והרכיב את התנועה ב[[הילוך איטי]] בעזרת מכשיר [[זואטרופ]] (פיתוח מאוחר של מכשיר ה[[פנקיסטוסקופ]]). מארה היה אחד המדענים הראשונים שהבינו את חשיבות הצעצוע האופטי, שהמציא הפיזיקאי הבלגי ג'.א. פלאטו בשנת [[1833]]. שני המכשירים ניצלו את חוסר יכולתה של ה[[עין]] האנושית לקלוט את הרגע המפריד את מקטעי התנועה המהירה של אובייקט, אם מקטעים אלו עוברים לפני העין במהירות העולה על 1/16 של השנייה.
שורה 69:
לאחר שהתוודע לתצלומיו של מייברידג' ולמגרעותיהם, פנה מארה לבנות [[מצלמה]] שתציין את הזמן שחלף במקביל לתמונה של תנועת העצם. תוך חמישה חודשים הציג את ה-fusil photographique (רובה הצילום) שלו בפני האקדמיה למדעים בפריז. אז'ן וזל תיאר את רובה הצילום של מארה בשבועון "La Nature", ב-[[22 במרץ]] [[1879]]: "ההדק עובד בדומה לרובה, אך במקום להכות בפטיש, הוא פועל על תריס מלבני שחלון מעגלי נוקב במרכזו".{{הערה|1= ''La Nature'', n° 303, March 22nd, 1879, p. 246 }} "קנה הרובה מורכב מצינור המכיל עדשת מצלמה", הסביר מארה בעת שהציג את המצאתו בפני האקדמיה למדעים; "בגב, מוצמד היטב, מונח גליל אחורי רחב המכיל מנגנון של שעון. כאשר לוחצים על ההדק של הרובה מתחיל המנגנון לפעול, ומניע את כל חלקי המתקן. ציר מרכזי, שמסתובב כתריסר סיבובים בשנייה, מניע את כל חלקי האביזר. החלק החשוב ביותר הוא דיסק אטום שמנוקב חלונות צרים. הדיסק פועל כתריס ומאפשר חדירת אור מהעדשה שתים עשרה פעמים בשנייה, במהירות של 1/720 השנייה כל פעם".{{הערה|1= Etienne-Jules Marey, «''Emploi de la photographie instantanée pour l’analyse des mouvements chez les animaux''», Comptes rendus hebdomadaires des séances de l’Académie des sciences, 1882, volume 94, p. 1013-1020 }} מאחורי התריס הונח [http://web2.bium.univ-paris5.fr/livanc/?p=7&cote=extcdf004&do=page לוח צילום] בצורת עיגול או מתומן, שהסתובב בקצב קבוע. בעת הצילום הוטבעו ברציפות תריסר תמונות בשולי הלוח. מלבד המכניזם המחוכם של הרובה הושגה החשיפה המהירה הודות לרגישות הגבוהה של לוחות ג'לטין [[ברומיד הכסף]] ששווקו אז. [[לוח צילום יבש|לוחות יבשים]] אלו נמכרו לראשונה באופן מסחרי בשנת 1880, וזמינותם גרמה לגל של ניסויים בצילום מהיר ובצילום מדעי של תנועה.
למרות הצלחתו לא היה מארה שבע רצון ממצלמת הרובה, משום שהתצלומים שהפיקה היו מעטים וקטנים מדי,
===מצלמת כרונופוטוגרפיה שבה לוח קבוע===
שורה 109:
אחד המאפיינים המרכזיים במחקרי הצילום של מארה הוא שאין להם מקבילה בראייה האנושית והם גם חסרי תקדימים ויזואליים, בהיעדר מכשירי רישום אחרים שיכלו לערוב למידע שתצלומיו הפיקו. במובן זה, תצלומיו אינם משעתקים מידע קיים, אלא מייצרים את המידע שהם מתעדים. כך נוצר קשר מורכב בין התצלום לבין המציאות אותה הוא כביכול מראה. הדמיון למציאות אינו נמדד עוד ביחס לרשמי החושים והראייה, אלא במידת מה, נגד הראייה הבלתי אמצעית.
תפיסת הדמיון של התצלום למציאות במחקריו של מארה מזכירה ניסויים מדעיים אחרים שנעשו בעזרת המצלמה באותה תקופה, כגון תצלומי הזהות שיצר [[אלפונס ברטיון]] ו[[צילום מורכב|התצלומים המורכבים]] שיצר [[פרנסיס גולטון]], בהם המצלמה לא מתעדת את מה שהעין ממילא רואה, אלא מייצרת מערכת מדידה ותיוק שמגדירה ומחלצת את זהות המצולם (ברטיון) או מייצרת תצלומים סטטיסטיים שמרכיבים יחד מספר רב של דימויים ליצירת טיפוס
מארה ספג ביקורת קשה בנוגע לפן זה של שימושו בצילום מה[[פילוסוף]] והלוגיקן [[צ'ארלס סנדרס פירס|צ'ארלס סנדרס פֶּרְס]], שתרגם לאנגלית את ״היסטוריה של הכרונופוטוגרפיה״ שכתב מארה, ואגב כך כתב עליו: ״זוהי שטות שלא ניתן להגות! בושה לאדם המשכיל. כאילו יכולה הייתה להיות סיטואציה אנלוגית לזו של גלילאו! האם המצלמה עומדת לספק לנו אינטליגנציה וגאונות? האין זה סימן להתדרדרותה של צרפת? האדם הזה חבר במכון [הצרפתי]! די בזה עבורי. איני רוצה לדעת דבר נוסף אודות שרלטן זה״{{הערה|הערה בכתב יד עליו עבד פירסHarvard University, Houghton Lbrary, Charles Peirce Papers, 1787-1951. Ms Am 1632, (1514). Quoted in Ellenbogen, p. 173. לדיון נרחב בנקודה זו בהקשר מחקריו של מארה, ראו:J. Ellenbogen, 2012. ''Reasoned and Unreasoned Images: The Photography of Bertillon, Galton, and Marey'', Pennsylvania: The Pennsylvania State University Press}}
שורה 118:
==מורשתו של מארה==
[[קובץ:Duchamp - Nude Descending a Staircase.jpg|שמאל|ממוזער|200px|[[עירום יורד במדרגות]], ציורו המפורסם של [[מרסל דושאן]], נוצר בהשפעת תצלומי התנועה של מארה]]
המידע ושיטות המחקר של מארה אומצו על ידי חלוצים בתחומי ידע רבים, והביאו
השפעתו של מארה הורגשה במהרה גם בשדה האמנות. כבר בתקופת חייו [[צייר]]ים ו[[פסל (מקצוע)|פסל]]ים אקדמיים התייחסו לדימוייו (ולאלו של מייברידג') כמקור סמכותי לייצוג בני אדם וחיות בתנועה. פחות מעשור לאחר מותו, תמונותיו הועתקו ישירות או זכו להד ברור בעבודותיהם של ציירי [[אוונגרד]] רבים. ניתן לאתר את השפעתו של מארה, למשל, בציור "[[עירום יורד במדרגות]]" של [[מרסל דושאן]] משנת [[1912]], בו מנסה האמן לתאר את יחסי החלל והזמן על הבד. גם האמנים ה[[פוטוריזם|פוטוריסטים]] האיטלקיים נשענו על תמונותיו של מארה כבסיס לתיאור דו ממדי של תחושת זמן ודינאמיות.{{הערה|1=Ibid.}}
|