העליונים: בתוככי בית המשפט העליון – הבדלי גרסאות

הספר מרכז ומחזק את תוכני הרצאותיה של לויצקי מימי הוראתה ב[[המסלול האקדמי המכללה למינהל|מסלול האקדמי המכללה למינהל]] ושם דגש מיוחד על מוצאם התרבותי וקורות חייהם של היושבים בבית המשפט העליון. הספר עוסק ב[[האנשה|האנשתן]] ובהצגתם כבשר-ודם, אנשים הפועלים לעתיםלעיתים באופן אמוציונאלי, ככל בני האדם. כך, מוכרעים, אליבא לויצקי, רבים מהנושאים הנידונים בפני בית המשפט העליון, ומסעות-שכנועים בהם אחד מתאמץ להכניע את משנהו עד שיאבה ליתן הסכמתו לחוות-דעתו, אינם נדירים.

עד לכתיבת "העליונים" מקובל היה לחשוב שהסחבת בפרסום החלטות [[בית המשפט העליון]] נבעה מאי עמידת השופטים בנטל הררי התיקים המכבידים עליהם וש[[שופט]]י העליון כותבים את פסקי דינם בלא מורא, בלא תלות ומחוץ להשפעת גורמים זרים. ברם, הספר מציג אירועים רבים שלטענתו מפריכים הנחות אלה. על פי הכתוב בין השופטים יש יחסים מורכבים הכוללים תגרנות, הפצרות וויכוחים, בהם מנסים לשכנע זה את זה לקבל איש את עמדת רעהו. כתוצאה מכך, ראשי ההרכבים, ובראשם נשיא בית המשפט העליון [[אהרן ברק]], מעכבים לעתיםלעיתים את מתן פסקי הדין עד לגיבוש מצדדים בעמדתם, בין אם על ידי שכנוע ובין אם על ידי המתנה לפרישת שופטים והחלפתם באחרים בעלי עמדות שונות, אם כי אירעו מקרים בהם גם שופט בודד הצליח בדרכים שונות לעכב את מתן ההחלטה.

הספר טוען שעיקר פסקי הדין בבית המשפט העליון אינם נכתבים על ידי השופטים כי אם על ידי עוזריהם ו[[התמחות (עריכת דין)|מתמחיהם]] העושים לעתיםלעיתים מאמצים לחקות את סגנון כתיבת השופט עמו הם עובדים. חריג לכלל זה הוא השופטת [[איילה פרוקצ'יה]] המקפידה לכתוב את כל פסקי-דינה בעצמה על אף לחצי חבריה והפיגור בפרסום החלטותיה הנגרם בשל כך.