הדמוקרטיה האתונאית – הבדלי גרסאות

הדמוקרטיה של אתונה התפתחה בתהליך אבולוציוני רציף ומתוך תגובה לשינויים היסטוריים שעברו על אתונה ועל יון כולה, וההישגים הגיעו תוך כדי מאבק מתמיד עם מתנגדים מבית ומחוץ. בתוך תהליך זה ניתן לציין את פעולותיהם של [[סולון]], [[קלייסתנס]], [[אפיאלטס]] ו[[פריקלס]] שיצרו, ושיכללו את הבסיס החוקי ואת המוסדות שהרכיבו את הדמוקרטיה שהייתה תופעה ייחודית בעולם העתיק והתקיימה בצמוד ל[[היסטוריה של אתונה בימי יוון העתיקה|היסטוריה של אתונה]], כניסת העולם היווני ל[[התקופה ההלניסטית]] סימנה את סוף דרכה של הפוליס וירידת קרנה של אתונה ומוסדות השלטון שבה - שנאלצו לפעול תחת פיקוח ולעתיםולעיתים ריבונות של שליט זר, עם כיבוש וסיפוח יון אל תוך [[האימפריה הרומית]] נעלמה הדמוקרטיה האתונאית.

מקור נוסף הוא ספרו של [[אריסטו]] '''מדינת האתונאים''' חלק מעבודתו המונומנטלית הספר [[פוליטיקה]] שבו כותב אריסטו על שיטות המשטר הקיימות ומהן גוזר את עקרונות המשטר האידאליהאידיאלי. בספר מדינת האתונאים קיבץ אריסטו חומר קדום שנאסף ממקורות '''אטיס''' רבים ועבודת מחקר שנעשתה על ידי תלמידיו. הספר המחולק לשנים מתאר בחלקו הראשון את סקירת הרקע המשפטי-חוקתי של אתונה עד לשנת [[392 לפני הספירה]] ובחלקו השני מתוארים מוסדות ומבנה השלטון באתונה כפי שפעלו בשליש הראשון של [[המאה השלישית לפני הספירה]].

[[עבדות|עבדים]] - משועבדים ומשוחררים היו זרים שנקנו במקור מחוץ לאתונה, היו חסרי זכויות אזרח ולא נחשבו כחלק מהחברה. לכל אזרח אתונאי, אפילו עני, היה עבד אחד לפחות, ואזרחים בעלי אמצעים החזיקו לעתיםלעיתים 10 עבדים ויותר. הם היו בעיקר שבויי מלחמה או עבדים שנחטפו בארצות מסביב ליוון, ומקצתם עבריינים שהורשעו בדין והפכו לעבדי המדינה האתונאית. לעבדים לא היו זכויות כלשהן, והם נחשבו לרכוש אדוניהם במספר מגבלות: אסור היה להרוג אותם, ורוצח עבד עלול היה לעמוד לדין. עבד יכול היה להופיע בבית משפט, אך בתנאי שאדונו היה מייצג אותו. עדותו של עבד לא התקבלה אם נגבתה בעינויים. סוג מיוחד של עבדים חי והתפרנס מחוץ לבית אדוניהם, והם הפרישו ממשכורתם סכום מסוים לאדוניהם. עבדים אלו ועבדים ששירתו בבית יכלו לקנות את חרותם תמורת כסף או שרות מיוחד.

בשלב מסוים, ככל הנראה בעת הרפורמות של קלייסתנס, נקבע תפקיד ומעין מועצה נוספים: עשרה סְטְרַטֵגוֹי - אחד מכל שבט, שהיו מפקדי הכוחות. בתחילה הם נבחרו במסגרת שבטית. לאחר מכן נבחרו הסטרטגוי על ידי כלל האסיפה. הארכון פולמרכוס עמד בראשם בתפקיד סמלי בעיקרו של מפקד עליון של הכוחות המזוינים. בעת מלחמה הסטרטגוי החליטו בהתדיינות והצבעה על האסטרטגיה לפני היציאה לקרב ובחרו אחד מהם בכל פעם לפקד על הקרב עצמו. בשנת [[487 לפני הספירה]] הוחלט להפסיק את מינוי הארכונטים על פי בחירה ולקבוע את זהותם על פי הטלת גורל. בעוד חשיבותם יורדת, עלתה חשיבותם של הסטרטגוי שנבחרו ללא הגבלת מספר כהונותיהם. היו אלו אנשים מקרב המשפחות הוותיקות ביותר באתונה - מעמד האצולה לשעבר שהיו בעלות מסורת צבאית וגידלו את בניהן על מנת להיות מנהיגים צבאיים. הפולמרכוס חדל עם הזמן מלשמש כמפקד הצבא ועיקר עיסוקו היה בניהול ענייני המטויקים -הזרים. הפיקוד על הצבא עבר לידי הסטרטגוי, ובעת מלחמה מינתה האסיפה את אחד מהם לעמוד בראש המערכה. במקרים של מלחמה בהיקף גדול במיוחד מונו 2 ולעתיםולעיתים יותר סטרטגוי לעמוד בראש הכוחות האתונאיים, ואחד מהם קיבל את הסמכות לשמש מצביא עליון. מאחר שההיסטוריה של אתונה רצופה הייתה מלחמות ומעשי איבה וקשורה במפעלים צבאיים, מילאו הסטרטגוי תפקיד מרכז בניהול יחסי החוץ של אתונה ובהדרגה בניהול כל האספקטים של השלטון. כך הפכו הסטרטגוי, בסופו של דבר, לגוף המושל באתונה הלכה למעשה. לעתיםלעיתים עמד בראשם מנהיג חזק במיוחד שזכה לתואר '''סטרטגוס אוטוקרטור''' - סטרטגוס בעל סמכויות לא מוגבלות.

בכל '''פריטניה''' - תקופה של 36 ימים, נערכו 4 אסיפות לכל הפחות, הראשונה נקראה '''קיריה''' (הבכורה) ובה נערכה הצבעת אמון בבעלי התפקידים הראשיים ואלו שלא עברו את ההצבעה הודחו מתפקידם ולעתיםולעיתים הועמדו למשפט, בישיבת הקיריה נערך גם דיון בנושאי ביטחון וכלכלה של אתונה ולבסוף - במידת הצורך נערך דיון בנושא תביעות שהוגשו כנגד אזרחים באשמת בגידה. שלוש הישיבות הנוספות במהלך הפריטניה נקראו "ישיבות רגילות" ובמידת הצורך יכלו בעלי התפקידים והארכונטים לזמן ישיבות נוספות שלא מן המניין. הדיונים נערכו לאחר נאומים של דוברים ובסופם נערכה הצבעה כללית בדרך כלל בהרמת יד שהוכרעה בדרך כלל ברוב פשוט, ספירת הקולות נעשתה על ידי בעלי תפקיד מיוחד. בהצבעות על מתן אזרחות היה צורך בקוורום של 6,000 מצביעים ובמקרה זה נעשה שימוש באבנים צבועות- אבן לבנה סימנה "כן" אבן שחורה סימנה "לא" במהלך ההצבעה הכניס כל בוחר את האבן שלו לכד גדול שבסוף התהליך נשבר והאבנים בו נספרו.

מדי שנה נבחרו בהליך של הטלת גורלות 6000 שופטים מקרב האזרחים שהיו בני 30 ומעלה והציעו את עצמם לתפקיד. השופטים הופיעו בככר העיר של אתונה והתחלקו לקבוצות של 500 איש שהרכבם נקבע על פי הטלת גורלות ובראשה הוצב אחד מהארכונטים, על פי שיטה זו בית המשפט היה המייצג של הקהילה כולה. שיטה זו של מספר שופטים גדול ובחירה [[אד הוק]] של הרכב בית המשפט נועדה למנוע השפעה מצד גורמים חיצוניים על תוצאות המשפט. כל קבוצה שימשה כבית משפט נפרד שזכה לשם '''דיקסטריון''' ולעתיםולעיתים, במקרה של משפטים בעלי חשיבות מיוחדת צורפו מספר קבוצות לבית משפט גדול יותר.