CM.170 פוגה מגיסטר – הבדלי גרסאות

====שירות במטוסיכמטוסי תקיפה במלחמת ששת הימים====

ב[[מלחמת ששת הימים]] שימשו מטוסי הפוגה גם כ[[מטוס תקיפה]] ל[[סיוע אווירי קרוב]]. בעת התכנונים למלחמה הסתברהתברר כי כוחותשכוחות צה"ל, שיתחילו לתקוף את מתחמי [[הצבא המצרי]] ב[[רפיח]] בבוקר היום הראשון למלחמה, ייאלצו לפעול ללא סיוע אווירי, מכיווןמשום שמטוסי חיל האוויר יהיו עסוקים ב[[מבצע מוקד]]. [[מפקד חיל האוויר הישראלי|מפקד חיל האוויר]] הציע לדחות את תחילת מתקפת היבשה, אך מפקדי כוחות הקרקע החליטו שההתקפה תתחיל בשעות הבוקר. בשל כך הוחלט ש-44 מטוסי הפוגה מגיסטר יוקצו לסיוע קרוב לכוחות אלה.{{הערה|דני שלום, '''50 שנות עליונות אווירית''', עמ' 122, 124.}}

לצורך הפעלת המטוסים הוקמה מחדש [[טייסת 147]] ("האיל הנוגח"), שהוקמה לראשונה ערב [[מבצע קדש]] ונסגרה לאחריו. הטייסת הוקמה בבסיס [[חצרים (בסיס)|חצרים]] וכללה בוגרים טריים של [[קורס טיס (צה"ל)|קורס טיס]] ולצידם טייסים ותיקים כמו [[אלי איל]], מטייסי [[מלחמת העצמאות]]. המטוסים חומשו בשני [[מקלע]]י [[M1919 בראונינג|בראונינג 0.3]] [[אינץ']] (7.62 מ"מ) בחרטום ובכוורות [[רקטה|רקטות]]. משימתו הראשונה של המטוס בתחילת המלחמה הייתה משימת הטעייה: בבוקר ה-[[5 ביוני]], כאשר רוב מטוסי החיל היו בדרכם ל[[מצרים]] עם תחילת "מבצע "מוקד", המריאו כמה רביעיות של מטוסי פוגה מגיסטר לטיסת אימונים שגרתית, כדי להטעות את מאזיני האויב ולהציג רושם של בוקר שגרתי.{{הערה|שם=דני|דני שלום, '''50 שנות עליונות אווירית''', עמ' 124.}}

במלחמה עסקה הטייסת בתקיפת מטרות קרקע ב[[רקטה|רקטות]]ברקטות, פצצותבפצצות ומקלעיםובמקלעים. ביום הראשון למלחמה הטייסת תקפה יעדים בחזית המצרית, בתחילה ברפיח ובהמשך ב[[חאן יונס]] ועמדות מצריות אחרות בגבול [[רצועת עזה]]. בהמשך היום הופנו מטוסי הטייסת לתקיפת יעדים ב[[עזה]], [[אל עריש]], [[ג'בל ליבני]], [[קוסיימה]] ו[[אום כתף]]. גיחות נוספות הופנו לאזור [[ירושלים]], עם תחילת [[הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים|המערכה]] באזור זה. במבצעים אלה נהרגו ארבעה טייסים.{{הערה|הטייסים שנהרגו הין [[רב סרן]] {{נזכור את כולם|45725|ארנון לבנת}}, [[סגן]] {{נזכור את כולם|90264|מתי בירנבוים}}, שניהם בתקיפות באזור אל עריש; רב סרן {{נזכור את כולם|94763|רפאל אלישע}}, במהלך [[קרב אום-כתף]]; וסרן [[שבתאי בן-אהרון]], באזור [[מעלה אדומים]]. בן אהרון הצליח לנטוש את מטוסו ולצנוח בשלום, אך נרצח על הקרקע על ידי חיילים ירדניים.{{הערה|שם=דני}}}}

ביום השני למלחמה התרחקה חזית הלחימה המצרית אל תוך [[סיני]] ויצאה מטווח הפעילות של מטוסי הפוגה, ועל כן החל מהיום השני הופנתה הטייסת לסייע בחזית [[ירדן|הירדנית]]. לאור העובדה שמטוסים רבים נפגעו ביום הראשון מאש מ[[נשק קל]] הוחלט על תקיפות מגובה רב יותר. במהלך התקיפות ביום זה תקפה הטייסת בעיקר כוחות שריון ירדניים, בין השאר בציר [[ירושלים]] - [[יריחו]] ובצפון מערב [[השומרון]]. ביום זה נהרג טייס אחד ליד [[מנזר מאר אליאס]], מדרום לירושלים.{{הערה|סגן {{נזכור את כולם|90401|דן גבעון}}.}} גם ביום השלישי תקפה הטייסת כוחות שריון בחזית הירדנית, ביניהםבהם כוחות של [[דיוויזיה|דיוויזיית שריון]] [[צבא עיראק|עיראקית]] שהגיעה ממזרח לסיוע.{{הערה|שם=דני}}

היקף פעילותה של הטייסת הצטמצם בימים השלישי והרביעי של המלחמה, בשל יכולתו של חיל האוויר להפנות מספר רב יותר של מטוסים למשימות אלו. ואולם, בלחצם של מפקד [[בסיס חצרים]], [[אלוף משנה]] [[ג'ו אלון]], ומפקד הטייסת, רב סרן [[אריה בן-אור]], הועברה הטייסת ביומה החמישי של המלחמה לבסיס [[רמת דוד (בסיס)|רמת דוד]], כדי שתוכל לצאת לגיחות סיוע לכוחות הקרקע בחזית הסורית. ואולם, בגיחה הראשונה הופל מטוסו של מפקד הטייסת, והגיחה הופסקה. בסך הכל איבדה הטייסת במלחמה שישה מטוסים וטייסים. שני טייסים זכו ב[[עיטורי צה"ל|ציונים לשבח]], שהומרו מאוחר יותר ל[[עיטור העוז]]: מפקד הטייסת, אריה בן אור{{הערה|{{אתר הגבורה|4491|עיטור העוז של אריה בן-אור}}}} וסרן [[יעקב מורגן]].{{הערה|{{אתר הגבורה|4514|עיטור העוז של יעקב מורגן}}}} שיעור האבידות הגדול יחסית לגודל הטייסת, יחד עם היעדר [[כיסא מפלט]] במטוסי הפוגה מגיסטר ומהירותם האיטית, הוביל להפסקת השימוש המבצעי במטוסים אלה, והטייסת נסגרה לאחר המלחמה.{{הערה|שם=דניש|דני שלום, '''50 שנות עליונות אווירית''', עמ' 125.}}