גדר הצפון – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ replaced: לעתים ← לעיתים (3) באמצעות AWB |
|||
שורה 19:
לאחר סיום [[מלחמת העולם הראשונה]] לאור העובדה שהבריטים כבשו את ארץ ישראל וסוריה ותרומת הצרפתים למאמץ הזה הייתה שולית לא ראתה עצמה בריטניה מחויבת לאמור בהסכמי סייקס-פיקו ככתבם וכלשונם. מדיניותה הרשמית, על פי [[הצהרת בלפור]], צידדה בהקמת [[בית לאומי לעם היהודי]] בשטחי ארץ ישראל ולא עוד חסות משותפת. [[התנועה הציונית]] הפקידה את דרישותיה הטריטוריאליות בידי [[ועידת השלום בפריז (1919)#קישורים חיצוניים|ועידת השלום בפריז]] שבצפון כללו את השטח עד הנהר [[ליטני]], שבו ראתה מקור מים חיוני לבית הלאומי העתידי, וכן את מקורות [[נהר הירדן]] ובמזרח השיקו ל[[מסילת הברזל החיג'אזית]] ב[[עבר הירדן המזרחי]] עד [[מפרץ עקבה]]. בדרום נמתח קו הגבול הציוני באלכסון מ[[אל עריש]] שלחופו הצפוני של [[חצי האי סיני]] ועד ל[[טאבה]] לחופו המערבי של [[ים סוף]].
לפי הסכם חדש מספטמבר 1919, הסכם דוביל, שערכו ביניהם [[לויד ג'ורג']], [[ראש ממשלת בריטניה]] ו[[ז'ורז' קלמנסו]] [[ראש ממשלת צרפת]] פינו האנגלים את האזורים שכבשו מצפון לקו שנמתח בין [[ראש הנקרה]] לבין בואזיה ב[[עמק החולה]] (מעט צפונה מ[[איילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]] של ימינו). אולם השטח מקו זה וצפונה עד [[צור (לבנון)|צור]], הפך הלכה למעשה לשטח הפקר, ובו ארבע נקודות יהודיות מבודדות - [[תל חי]], [[מטולה]], [[חמארה (כפר)|חמארה]] ו[[כפר גלעדי]], שכן הצרפתים לא ביססו את ריבונותם בו עד הקביעה הסופית של קו הגבול. ערביי המקום ניצלו את המצב כדי למרוד בשלטון הצרפתי, ואף להתנכל לכפרי ה[[נוצרים]] באזור, שלהם נתנה צרפת את חסותה. כנופיות של [[בדואים]] פעלו באזור, בעידוד מסוים של הבריטים. על רקע זה, ועל רקע הרצון ליצור "עובדות בשטח" מצד היהודים והערבים כאחד, הותקפה במרץ [[1920]] [[מאורעות תל חי|תל חי]]. במקביל, התנהלו דיונים בין בריטניה לצרפת על קביעת קו הגבול.
====סימון הגבול המנדטורי====
| |||