שרה ואנג'לינה גרימקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ויקישיתוף בשורה
שורה 12:
אנג'לינה גרימקה נולדה בשנת [[1805]], כששרה גרימקה הייתה בת 13. שרה התחננה בפני הוריה לשמש [[סנדק (נצרות)|סנדקית]] לתינוקת ואף על פי שהבקשה הייתה מוזרה הוריה נענו, בתקווה שהדבר ירגיע את בתם המרדנית וילמדה אחריות מהי. היא לקחה על עצמה את התפקיד ברצינות רבה ולמעשה גידלה בעצמה את "נינה היקרה" שלה. אנג'לינה אף קראה לשרה "אמא" במשך תקופה ארוכה.{{הערה|Lerner, ''The Grimke .Sisters from South Carolina'', p .21}} כאשר אנג'לינה גדלה שרה שיתפה אותה במחשבותיה ורעיונותיה המהפכניים ובעתיד יהפכו השתיים לשותפות לדרך.{{ש}}
 
אנג'לינה תוארה במכתבים וביומנים שנכתבו על ידי חברי המשפחה כצדקנית, סקרנית ובטוחה בעצמה. משום ששרה, הקרובה אליה ביותר, גידלה אותה בתחושה שהיא לא פחות שווה מאף אחד אחד אחר, ומשום שבאופייה הייתה מוחצנת ממנה, לא התאימה לדמות הנערה הדרומית של העת ההיא. בביוגרפיה "האחיות גרימקה מדרום קרוליינה" כתבה ההיסטוריונית גרדה לרנר:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=מעולם לא נתפס אצל אנג'לינה שהיא צריכה לציית לשיפוטם העליון של קרוביה הגברים או שאיש כלשהו עשוי לתפוס אותה כנחותה פשוט משום היותה אישה".|מקור=Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p. 52}}{{ש}}
לעיתים פגעו תכונות אלו בחבריה ובבני משפחתה והסעירו את [[דרום ארצות הברית|החברה הדרומית]] השמרנית. לדוגמה, כאשר הגיע זמנה של אנג'לינה לעבור את טקס האישור [[הכנסייה האפיסקופלית (ארצות הברית)|בכנסייה האפיסקופלית]] בגיל 13 היא סירבה לדקלם את הנדרים הדרושים משום שלטענתה לא תוכל להסכים להם.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p. 40}}{{ש}}
 
ב-1805, שנת הולדתה של אנג'לינה, יצא תומאס, האח האהוב ביותר על שרה, ללמוד בבית הספר ל[[משפטים]] ב[[אוניברסיטת ייל]]. בזמן ביקוריו בבית שיתף את שרה בדברים שלמד וברעיונותיו אודות הסכנות שב[[נאורות]] וחשיבות הדת. רעיונות אלה, בשילוב עם לימודיה הסודיים את החוק, היו אלה שהיוו חלק מהבסיס של עבודתה המאוחרת כפעילה חברתית. אביה אמר לה שלו הייתה גבר, הייתה הופכת לעורך הדין הטוב ביותר בדרום קרוליינה. כמה עשורים אחר כך כתבה:
{{ציטוט|תוכן=מנעו מטבעי את מה שמזין אותו כראוי, מסלולי הוסב, שאיפותיי נופצו.|מקור=Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p. 23|אנגלית=|מרכאות=כן}}
 
שורה 22:
 
== חייהן הבוגרים ==
בשנת [[1817]] חלה אביהן והרופאים בצ'ארלסטון המליצו שייסע ל[[פילדלפיה]] להתייעץ עם מומחה. למרות מחאותיה הנמרצות, אביה התעקש על כך ששרה, אז בת 26, תתלווה אליו כאחות מטפלת. הם עזבו את צ'ארלסטון במאי [[1819]]. כשרופא המומחה מצא כי אין ביכולתו לעזור, הציע שיעבירו את זמנם באוויר הים של כפר הדייגים בלונג ברנץ', [[ניו ג'רזי]]. שרה ואביה התמקמו בבית הארחה בו, ומספר שבועות מאוחר יותר, מת האב.{{הערה|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', pp. 34-37}} שרה נשארה בפילדלפיה מספר חודשים לאחר מות אביה ופגשה שם את ישראל מוריס, שהציג בפניה את עיקרי האמונה ה[[קווייקרים|קווייקרית]] ובייחוד את כתביו של ג'ון וולמן. היא חזרה לצ'ארלסטון ולאחר תקופה של התכתבות עמו החליטה לחזור לפילדלפיה כדי להפוך ל[[כומר|כומרה]]ה קווייקרית ולעזוב את חינוכה האפיסקופי.{{הערה|.Birney, ''The Grimke Sisters'', p .32}}{{ש}}
 
במהלך שהותה בפילדלפיה התגוררה בביתו של ישראל מוריס ושמשה כמורה ומטפלת לילדיו. במקביל העמיקה בלימוד הדת הקוויקרית והתמידה בניסיונותיה להתקבל ככומרה מן המניין. לאחר שאשתו של מוריס מתה ממחלה התקרבו השניים אף יותר ולא עבר זמן רב לפני שהציע לה להינשא לו. אף על פי שהודתה כי הייתה מאוהבת בו ויכלה לשמש לו אישה מסורה ואם לילדיו, היא סירבה מחשש שתשתעבד למטלות גידול ילדים וניהול משק בית. מבחינתה, החיים הללו לא יכלו להוות תחליף למציאת ייעודה ומימוש המטרות שהציבה לעצמה.{{הערה|שם=פרי96|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 96}}{{ש}}
שורה 48:
===מסע הרצאות ===
 
האיגרת של שרה ביססה את מעמדן של האחיות כדמויות בעלות חשיבות גדולה בארגון למען ביטול העבדות ובלחץ מצד ראשי הארגון הן הסכימו לדבר בפני קבוצות קטנות של נשים שהתעניינו בנושא. הן יצאו ל[[ניו יורק (מדינה)|ניו יורק]] והתארחו בתחילה בחוגי בית שנשים ארגנו בביתיהן. הפגישות הללו נמשכו שעות ארוכות ואף על פי שהחשיפה לכמות הנשים הייתה קטנה יחסית בהתחלה, הן היוו את הבסיס למעורבות של נשים בתנועה לביטול העבדות ומאוחר יותר גם בתנועה למען זכויות האישה.{{הערה|שם=פרי146|.Perry, ''Lift Up Thy Voice'', p. 146}} עד מהרה הפכו למבוקשות וכבר אי אפשר היה לארח מפגשים בבתים פרטיים. הרצאותיהן הועברו לכנסיות קטנות ואולמות כנסים. הדיבור הבוטה שלהן על [[פוליטיקה]], [[אקטיביזם]] ומעורבות פעילה בנושא ביטול העבדות חולל סערה והגברים בארגון חששו כי הפופולריות שלהן תהפוך למוקד במקום המטרה עצמה, חשש שהלך וגבר ככל שהביקוש אליהן גבר וחדר גם לעולם הגברי. עוד חששו כי בשלב מסוים הכוח הנשי שהלך ותפס תאוצה בארגון בזכות הרצאותיהן של האחיות, יפנה את תשומת לבו למאבק אחר.{{הערה|שם=פרי146}}
 
לאחר כמה הרצאות שהתקיימו לקהל של נשים בלבד ברחבי מדינות הצפון החלו האחיות לנאום גם בפני קהל מעורב, בתחילה של שחורים ולאחר מכן גם של לבנים, דבר שלא היה נהוג כלל בתקופה זו. נאומיהן הפומביים עוררו ביקורת רבה משום שדיברו בפני קהל שכלל בתוכו נשים וגברים, מה שנקרא בזמנו "קהל מופקר" וחמור מכך, אף התווכחו בצורה פומבית עם גברים שלא הסכימו עמן. מבקרים ציניים הציעו שהן היו בסך הכל שתי רווקות אומללות אשר הציגו את עצמן בפומבי כדי למשוך תשומת לב גברית משום שלא הצליחו לעשות זאת בצורה נורמלית.{{הערה|, Lumpkin Shirley, "American Women Prose Writers: 1820-1870" in Hudock, Amy E. and Rodier, Katharine. (eds.) ''Dictionary of Literary Biography'' v.239. Detroit: Gale Group, 2001, p. 287}}
שורה 74:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דברים נראים אפלים וקודרים וככל שאיבדתי תקווה לביטול העבדות בדרך שאינה כוללת דם והרס, אני מעדיפה שהדבר יגיע בזמני משום שככל שהדבר יידחה, כך הוא יעשה גרוע יותר.|מקור= .340.Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p.}}
 
בתחילה, הן לא תלו תקוות בלינקולן והן חשו שהמניע שלו בעימות בין הצפון לדרום לא נובע מתוך רצון אמיתי לביטול העבדות, אלא שהוא משתמש בנושא כדי להשיג את תמיכת הציבור. שרה כתבה:
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=הממשלה, עם לינקולן עומד בראשה, אין בליבם על העבדים. אני רוצה שהדרום עצמו יקיים את האמנציפציה והוא יעשה זאת מתוך צורך נואש, אבל כשהצפון יעשה זאת, הדבר לא ייעשה מתוך מניע טהור והדרום יחוש פחות מרוגז אם האמנציפציה תעשה ביוזמתו...|מקור= 341.Lerner, ''The Grimke Sisters from South Carolina'', p.}}
 
שורה 101:
 
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{ynet|מור אלזון|"העבדות עדיין קיימת, היא רק מודרנית"|4637270|5 באפריל 2015}}
* [https://books.google.co.il/books?id=CFSiVGsqb2gC&pg=PA134&lpg=PA134&dq=%D7%A9%D7%A8%D7%94+%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%A7%D7%94&source=bl&ots=RylkF134WZ&sig=j5_4OiVAsxVaUaMXokHHS7AB71M&hl=en&sa=X&ved=0ahUKEwjvjcK38ebOAhXBXRQKHf9CAyA4ChDoAQgoMAI#v=onepage&q=%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9E%D7%A7%D7%94&f=false על ראשית תנועות הנשים בספרו של אייל נווה "דמוקרטיה בהתהוות מתמדת"].