גדר הצפון – הבדלי גרסאות

לצורך העבודה הוקם מחנה, אשר הועבר שש פעמים במשך העבודה, בקפיצות של 30 קילומטרים בכל פעם. החל מ[[שער הגולן]] ב[[עמק הירדן]] הצפוני, אל [[מגדל (יישוב)|מגדל]] שבמערב [[הכנרת]], אל [[אילתאיילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]] שב[[עמק החולה]], משם ל[[מלכיה]] ולאורך תוואי [[כביש הצפון]], אל הכפר סעסע (כיום המושב [[מתת]]) כאשר המחנה האחרון היה סמוך ליישוב הערבי [[אל-באסה|באסה]].{{הערה|1=[[יוחנן אהרוני]], [[מיכאל אבי יונה]], [[מרדכי גיחון]], [[יהודה ואלך]], "'''אטלס כרטא לתולדות ארץ ישראל, מראשית ההתיישבות ועד קום המדינה'''", [[הוצאת כרטא]], 1972}} הגודרים התקדמו בממוצע כקילומטר וחצי ביום, בקטעים הקשים של הגדר, ועד ל-15 קילומטר ביום בקטעים הקלים. אספקת חומרי העבודה לבניית הגדר, ואספקה שוטפת לפועלים, חייבו תנועה מתמדת של שיירות אל המחנות ומהם.

מחנה האוהלים כלל מגורים נפרדים לנוטרים ולפועלים (באוהלים המשמשים למגורי שישה אנשים), מגורי נשים (תשע נשים ליוו את הצבת הגדר בתפקידים שונים), מטבח, מטבח כשר לפועלים מ[[הפועל המזרחי]] ו[[אגודת ישראל]] (כשישים איש), מרפאה, עמדות הגנה מבוטנות, מלוּנות לכלבי המשטרה, ברזיות שדה לשתייה ולרחצה, מכלי מים ניידים, מספרה, סנדלרייה, מרפאה ותחנת [[טלפון]] אלחוטי. כאשר שהה המחנה בקרבת יישוב יהודי (כ[[אילתאיילת השחר (קיבוץ)|איילת השחר]]), סיפק היישוב את צורכי המחנה.{{הערה|שם=ElHaGader|1={{דבר|ברכה חבס|אל הגדר|1938/06/22|00402}}.}}

רבים מעריכים כי הקמת הגדר, בשילוב עם הפעילות הצבאית לאורכה העבירה את מרכז הכובד של המרד הערבי מן הצפון אל המרכז והדרום. כבר בסוף ספטמבר 1938 כתב "[[פלסטיין פוסט]]" כי:

! width="20%" | שם התחנה

! width="20%" | מיקום

! width="20%" | כיום

! width="20%" | תמונה

| [[קובץ:Nebi Yusha 1948.jpg|135px|מצודת כ"ח]]

|  

! width="20%" | שם התחנה

! width="20%" | מיקום

! width="20%" | כיום

! width="20%" | תמונה

| [[קובץ:Majdalkurum.jpg|135px|מצודת מג'ד אל-כרום]]

|