ויקיפדיה

אגרת הרדיו והטלוויזיה – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
Matanyabot (שיחה | תרומות)
475,756 עריכות
מ בוט החלפות: לעיתים
מ הסרת קישורים עודפים, אחידות במיקום הערות שוליים
שורה 1:
'''אגרת טלוויזיה''' ו'''אגרת רדיו''' אלוהן [[אגרה (תשלום)|אגרות]] הנהוגות בחלק גדול ממדינות [[אירופה]], והן נגבות מכל מי שמחזיק ברשותו [[מקלט]] טלוויזיה או [[מקלט רדיו]] לשם מימון תחנות השידור הציבוריות. גביית אגרות היא אחת מכמה שיטות מקובלות ל[[מימון]] הפקת [[שידור]]י [[טלוויזיה]] ו[[רדיו]], ומקורה ב[[בריטניה]] בתקופה שבה החלו שידורי רדיו סדירים של ה-[[BBC]]. ב[[ישראל]] בוטלה אגרת הטלוויזיה בשנת 2015, ואגרת הרדיו נגבית באופן עקיף כתוספת לתשלום רישיון הרכב השנתי.
 
{{קישורי פורטל|טלוויזיה|תקשורת}}
שורה 30:
מאז אמצע [[שנות ה-80 של המאה ה-20|שנות ה-80]] נעזרת הטלוויזיה הישראלית בגורמים מסחריים המעניקים [[חסות מסחרית|חסות]] לשידורים. כמו כן התרחב מאוד שידורם של [[תשדיר שירות|תשדירי שירות]]. במקור נועדו השידורים האלה להפצת הודעות מטעם גופים ממלכתיים וציבוריים, ואילו כיום הם נושאים אופי של פרסומות (בהגבלות מסוימות). אפשרויות מימון אלה אסורות בדגם המימון של BBC הבריטי, אולם קיימות בצורה מוגבלת בארצות אחרות באירופה. בישראל השימוש בהן חיזק את התחושה בציבור כי האגרה אינה משיגה את מטרתה וממילא נסמכת רשות השידור גם על גורמים מסחריים.
 
ביולי 2014 אישרה הכנסת את [[חוק השידור הציבורי]], התשע"ד-2014,{{הערה|[http://www.knesset.gov.il/laws/data/law/2471/2471_1.pdf חוק השידור הציבורי, התשע”ד-2014], ס"ח 2471 מ-11 באוגוסט 2014}}, ובו גם הוראה על ביטול אגרת הטלוויזיה החל מ-1 באפריל 2015.
 
===סכום האגרה לאורך השנים===
שורה 89:
עד ביטולה בשנת 2015, שיטת גביית האגרה בישראל נמצאה במוקד של ויכוח וביקורת. המבקרים ציינו כי האגרה היא לא יותר ממס נוסף, שהוא מעין "[[מס גולגולת]]", כלומר מס המוטל בלי התחשבות במצבו הכלכלי של האזרח (בפועל יש הקלות לקבוצות אוכלוסייה מסוימות, בעיקר בעלי מוגבלויות). עוד הם אמרו שבישראל מרגישים את מגרעות השיטה, אבל לא נהנים במידה מספקת מיתרונותיה. הסיבה העיקרית לכך היא הצורך של רשות השידור לקבל אישור לתקציבה מן [[הכנסת]]. האישור הזה מבטל במידה רבה את העצמאות הכלכלית של רשות השידור ולפיכך מבטל את היתרונות שבגבייה העצמאית.
 
הגבייה העצמאית של אגרת הטלוויזיה עולה כסף רב - מעריכים את [[עלות]] גביית האגרה כאחוזים רבים מהסכום הנגבה. קשה לחשב מספר מדויק שכן רשות השידור אינה מפרסמת את מבנה התקציב שלה אלא רק את התקציב הכולל, ויש צורך להסתמך על אומדנים למקורות ההכנסה השונים - [[פרסום]], אגרת הרדיו ותמיכה ממשלתית. בפברואר 2014 נחשפו חלק מהמספרים ב[[ועדת הכספים של הכנסת|וועדת הכספים של הכנסת]], והתברר שבשנת 2013 שילמה רשות השידור כ-30 מיליון שקלים שכר טרחה לעורכי הדין המעורבים בגביית חובות{{הערה|{{nrg|[[אריק בנדר]]|30 מיליון שקל בשנה לעו"ד שייגבו את האגרה|549/134|4 בפברואר, 2014||}}}}.
 
בעבר הועלו הצעות לבטל את האגרה ולממן את פעילות רשות השידור ישירות מתקציב המדינה. הצעה אחרת הייתה להטיל על חברות הכבלים והלוויין תשלום [[תמלוגים]] לרשות השידור על העברת השידורים שלה למנויים, כך שתמלוגים אלה ישמשו בסיס לתקציב רשות השידור, ויבטלו את הצורך לגבות את האגרה ממשקי בית המחוברים לרשתות הכבלים או הלוויין.
שורה 95:
בעיה נוספת הייתה העובדה שקיימות בישראל רשתות שידור ממלכתיות שאינן נהנות מן האגרה. [[הטלוויזיה החינוכית]] ממומנת ישירות מתקציב [[משרד החינוך]], ובמידה מסוימת גם משידור פרסומות (במסגרת שידוריה ב[[ערוץ 2]]). [[תחנת רדיו|תחנות הרדיו]] של [[גלי צה"ל]] ממומנות מתקציב [[משרד הביטחון]] ו[[משרד התחבורה]], ולאחרונה גם משידור "תשדירי שירות" ו"חסויות" מסחריות. שתי רשתות השידור האלה אחראיות לחלק ניכר מהשידור הציבורי בישראל, אף על פי שהן אינן זכאיות לקבל מימון מכספי האגרה.
 
בסקר שערך עיתון "[[גלובס]]" בפברואר 2014{{הערה|1=[http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000919445 {{גלובס||סקר: 63% קוראים לסגור את רשות השידור ולבטל את האגרה], [[גלובס]], |1000919445|25 בפברואר 2014}}}}, בו השתתפו כ-4,000 גולשים, הצביעו 85% מהמשתתפים בעד ביטול האגרה, ו-63% קראו לביטול השידור הציבורי בכללותו. (מרבית הנותרים דרשו כי האגרה תיגבה רק מאזרחים המחוברים לשירותי הכבלים, וצורכים ערוצים אלה דרכם).
 
==סוגיות משפטיות==
השאלה האם מדובר במס או באגרה עלתה לדיון ב[[בית המשפט העליון]]{{הערה|1=[http://halemo.net/info/agra/19920525agra.htm ע"א 474/89 עודד קריב נ' רשות השידור], ניתן ב-25.5.92}}. בדיון זה טענה רשות השידור שהאגרה היא מס, אך טענה זו נדחתה בפסק דינו של השופט [[אהרן ברק]] בטענה שהאגרה היא תשלום בגין שרות. [[פסק דין]] זה ניתן למרותאף על פי שגובה האגרה אינו תלוי בכמות השימוש בשירות (כלומר צפייה בשידורי רשות השידור).
 
העברת [[שידורי רדיו באינטרנט]] ו[[שידורי טלוויזיה באינטרנט]], והיכולת לקלוט שידורי טלוויזיה במחשב באמצעות [[כרטיס טלוויזיה]], העלו את השאלה האם גם אמצעים אלה חייבים באגרה. בפסק דין של [[בית משפט השלום]] בתל אביב, נקבע שמחשב הקולט שידורים באמצעות כרטיס טלוויזיה חייב באגרה, ואילו מחשב הקולט שידורי טלוויזיה דרך האינטרנט - פטור{{הערה|[http://www.law.co.il/media/computer-law/rudoy_eduard.pdf א (ת"א) 724128/07 רשות השידור נגד אדוארד רודוי], ניתן ב-12.5.2008}}.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אגרת_הרדיו_והטלוויזיה"