הבדלים בין גרסאות בדף "מיתון 1966 בישראל"

נוספו 4 בתים ,  לפני שנתיים
מ
הוספת קישור לתוספת יוקר
מ (בוט החלפות: \1מסים, \1-\2)
מ (הוספת קישור לתוספת יוקר)
הממשלה איבדה שליטה על המיתון, ללא יכולת לייצר מקומות עבודה חדשים. ב[[אחד במאי]] 1966, פרצו הפגנות מובטלים שהפכו להתפרעויות בהן נפגעו מספר מפגינים. הפגנה בת מאות מובטלים מבאר שבע התרחשה מול משרד האוצר. הסממן החמור ביותר למיתון היה עצירת העלייה, וירידה המונית מהארץ. מספר היורדים עלה על מספר העולים לראשונה.
 
אשכול ידע שהמיתון פוגע בתדמיתו, וביקש מספיר לרסן מעט את הצעדים, אולם הבין שבאותו שלב היה צריך לחכות עד שהצעדים ישפיעו על המשק לחיוב. ספיר, לעומתו, תקף את הכלכלנים ואת בנק ישראל על "הטעייתו" בדבר המיתון. אשכול תמך במיתון באופן מלא, ואף לקח אחריות על החלטה של ספיר לא לשלם [[תוספת יוקר]] להסתדרות. אשכול טען שהטיפול הוא באמצעות זעזוע למשק, ושהמדיניות מצליחה לפתור את ההיעדרויות מהעבודה.
 
בעקבות החרפת המצב הכלכלי, הוחלט באוגוסט 1966 על העסקת עובדים בעבודות יזומות. בסוף 1966 הועסקו 6,815 איש ביום בעבודות יזומות. באמצע 1967 הגיע מספרם ל-13,757 איש ביום. במקביל הגיש ספיר תוכנית כלכלית לשלוש השנים הבאות. בתוכנית אמנם הוקפאו השכר ותוספת היוקר, אולם התקציבים בה הורחבו באופן הדרגתי, לשם יצירת מקומות עבודה. לאחר שאשכול מיתן את העיקור בתוספת היוקר, הוא הציגה לאישור הממשלה ב-11 בספטמבר. אולם אשכול ידע שהתוכנית, כמו העבודות היזומות, היא רק זריקת הרגעה, ושהדרך החוצה מהמשבר ארוכה ומפותלת.