הסכם השלום בין ישראל לירדן – הבדלי גרסאות

ב-25 בספטמבר 1973 הזהיר חוסיין את [[גולדה מאיר]] על כך שקיפאון בתהליך המדיני האזורי עלול להאיץ מלחמה. שר הביטחון דאז [[משה דיין]] הגיע למסקנה שירדן לא תשתתף במלחמה וזאת בעקבות הנתק ביחסים בינה לבין סוריה ומצרים, אם כי ביום פרוץ המלחמה עצמה לא היה כה בטוח בכך. באביב שלפני כן נעשו ניסיונות מצריים וסוריים לשלב את ירדן בהכנות למלחמה אבל חוסיין היה מסויג באשר להשתתפותו. בעקבות חששותיו מ[[חיל האוויר הישראלי]] וזכירתו את המחיר ששילם ב-1967 סירב להשתתף במלחמה באופן פעיל. במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] עצמה נעשו ניסיונות זהירים הן של ישראל והן של ירדן לא להתסיס את האווירה ביניהם. כאשר ירדן רצתה לשלוח כוחות שריון לאזור [[רמת הגולן]] היא שלחה מברק דרך [[הנרי קיסינג'ר]]{{הערה|Henry Kissinger, Years of Upheaval, p.506|שמאל=כן}}. ישראל החליטה שהיא תתקוף כל טנק שיעמוד בדרכה כולל טנקים ירדנים שישתתפו השתתפות פעילה נגד ישראל. וכך, כאשר 30 טנקים ירדניים נעו לעבר עמדות של צה"ל בגולן נערך קרב בו השמיד צה"ל 22 טנקים ירדנים. עם זאת, הורה דיין לא לפרסם ש"צה"ל פגע בטנקים ירדניים"{{הערה|אריה בראון, דיין במלחמת יום הכיפורים, עמ' 189-190.}}.