מסילת הרכבת המחתרתית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוסרו שתי פסקאות על ראשית ימי מדינת קליפורניה. מה הקשר של קליפורניה ב־1850 לערך הזה? איך זה רקע כללי? |
←פתיח: מו"ל |
||
שורה 6:
"מסילת הרכבת המחתרתית " כללה בתוכה רשת של בתי מקלט, קודים סודיים, מקומות מסתור ומעברים סודיים. מנהיגיו המרכזיים של הארגון היו אפרו-אמריקאים חופשיים בשיתוף עם כנסיות אפרו- אמריקאיות. הפעילות נתמכה על ידי קבוצות מיעוט נוספות או פעילי זכויות אדם ביניהם; אינדיאנים, מקסיקנים ואמריקאים לבנים. הסיוע כלל אספקת מזון, מחסה, בגדים והעברות ממקלט למקלט. הקמת הארגון נעשתה בשקט ומפה לאוזן, מעט מאוד אנשים תיעדו את הפעילות הסודית הזו, זאת על מנת להגן על הנמלטים ועל אלו ששימשו להם כמקלט. במקרים בהם נתפסו העבדים הנמלטים, הם נאלצו לחזור לעבדות, אלו שנתפסו מסייעים בהברחת עבדים נעצרו ונשלחו לכלא. מסלולי הבריחה היו חמקמקים וחשאיים, ואפילו כיום, שנים לאחר מכן, ניתן רק לשער את השיטות בהן נקטו המבריחים. כמו כן, כמעט ולא קיימות עדויות דוקומנטריות המעידות על קיום הארגון. מרבית הידע נאסף מזיכרונות של אנשים שניהלו את הארגון בפועל. ההשערות אומרות כי בין 15,000-20,000 עבדים עברו את המסע אל החופש. לדוגמא- העבדים במחוז קולומביה הצטמצמו מ 4694 עד 640 על ידי "רכבת תחתית וחטיפות פלוניות". {{הערה|{{צ-מאמר|מחבר=Buckmaster, Henrietta|שם="The Underground Railroad."|כתב עת=The North American Review 246, no. 1|עמ=142-49|שנת הוצאה=1938}}}}
בשיא הפעילות, מעל 1,000 עבדים הוברחו כל שנה ממדינות הדרום בסיוע של הארגון, על פי חוק העבדים הפוגעני המקורי משנת 1793, נדרשו פקידים ממדינות חופשיות לסייע לבעלי עבדים או לסוכניהם שחזרו לעבדים הנמלטים, אך אזרחים וממשלות של מדינות חופשיות רבות התעלמו מהחוק, ורכבת הרכבת התחתית שגשגה. <ref>{{צ-ספר|מחבר=White, Deborah G. (Deborah Gray), 1949-|שם=Freedom on my mind : a history of African Americans, with documents|מקום הוצאה=Boston|קישור=https://www.worldcat.org/oclc/795173920|oclc=795173920|מו"ל=Boston : Bedford/St. Martins}}</ref> ההשערות אומרות כי סביב ה 3,000 איש לקחו חלק בפעילות הארגון, חלק פעלו כסוכנים שמטרתם לגייס כספים וחלק כמבריחים או כאלו המספקים מקום מסתור. המדינות אליהן הוברחו העבדים המשוחררים היו בטוחות משום שלא הסגירו חזרה את הנמלטים ואף הגישו סיוע רחב. במדינות אליהם נקלטו העבדים הם עבדו כחקלאים וסייעו בהקמת חוות שונות.
עם הזמן גם בצפון וגם בדרום הבינו כי קיים קושי גדול לאכוף את חוקי העבדים הנמלטים שנחקקו ב-1850. למעשה, היה זה חוסר היכולת של הממשלה הפדרלית לאכוף את החוקים המהווים את הגורם העיקרי בהפרדה. בשנת 1861, החלה מלחמת האזרחים האמריקאית. ככל שהמלחמה התפשטה דרומה, רבים מהאדונים נמלטו כשהם לוקחים איתם את עבדיהם ומשאירים את הזקנים והחולים מאחור. צבאות האיחוד שנכנסו לשטחים שפונו מצאו ייאוש ורעב. הניצולים הועברו במעלות הנהר אל החזית הצפונית שם טופלו על ידי גורמי סיוע שונים. באותה התקופה, מפקד מערב ארצות הברית, הגנרל א.ס גרנט (AS Grant) אישר לארגון הרכבת התחתית המחתרתית להעביר עבדים ממקום למקום. כך, נחשפה הרשת הרחבה והופסקה הפעילות המחתרתית, מרבית פעילי הארגון התפנו לטובת שיקום וסיוע לנפגעי המלחמה.
==ראו גם==
| |||