יהדות גרמניה – הבדלי גרסאות

רבני גרמניה כולם היו מאוגדים ב"התאחדות הרבנים הכללית" (Allgemeiner Rabbiner-Verband) שקמה ב-1896. מלבדו התקיימו מסגרות קטנות לזרמים: עוד באותה שנה הוקמה "התאחדות הרבנים המסורתיים שומרי התורה" (Vereinigung traditionell-gesetzestreuer Rabbiner) על ידי הרב [[דוד צבי הופמן]] והרב מרדכי הורוביץ מפרנקפורט, שהייתה מזוהה עם האורתודוקסיה הקהילתית. ב-1898, מתוך חתירתם לייצג את "הליברלים באמת" ולהעניק למושג משמעות ברורה, כוננו הרבנים [[היינמן פוגלשטיין]] ו[[צזר זליגמן]] את "התאחדות הרבנים הליברלים" (Vereinigung der liberalen Rabbiner) שהייתה רפורמית בבסיסה. [[שלמה זלמן ברויאר]] ייסד ב-1906 את "איגוד הרבנים האורתודוקסים" (Verband orthodoxer Rabbiner), שפעל מטעם הבדלנים. רק הפוזיטיבים-היסטוריים מברסלאו נותרו ללא גוף רשמי: 63 רבנים שהיו מזוהים עמם כוננו ב-1909 את "ההתאחדות היהודית החופשית" (Freie jüdische Vereinigung), אך היא הייתה קצרת ימים. רק ב-1925 הצליחו לייסד את "מפלגת האמצע הדתית" (Religiöse Mittelpartei), שפעלה בקנה מידה אזורי ומוגבל. מלבד אלה, הוסיפה הקהילה הרפורמית הקיצונית בברלין להתקיים עד חורבן יהדות גרמניה, והייתה היחידה בארץ שמימשה באופן רדיקלי את חזונו של הזרם, בדומה לנהוג בארצות הברית.

 

בשנת 1880 היו היהודים 1.3% מהאוכלוסיה הכללית. בעקבות שיעור הילודה היורד, כעבור 30 שנה ירד חלקם באוכלוסיה ל-0.9%.{{הערה|עמוס אילון, '''רקוויאם גרמני''', עמ' 248.}}

בין השנים 1830–1889, 200,000 יהודים היגרו מגרמניה לארצות הברית.{{הערה|גולי נאמן ערד, '''אמריקה, היהודים ועליית הנאציזם – תגובתם של קרובים רחוקים''', [[ספרית אפקים]], הוצאת [[עם עובד]], עמ' 26.}}